“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
ההלכה מוקדשת לרפואת רות בת דבורה הי”ו
להקדשת הלכה יומית לחץ כאן
מנהג ישראל לאכול בשתי הלילות של ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בהם רמז לסימן טוב לכל ימות השנה, משום דסימנא מילתא היא. וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יב. וכריתות ו.), ומביאים רוביא [הלשון ערבי לוביא], וקרא [דלעת], כרתי, סילקא [תרד], ותמרים. והוסיפו עליהם מנהגים לאכול רימונים, ותפוח מרוקח בסוכר, וראש כבש.
[ילקוט יוסף מועדים עמוד כט, הליכות עולם ח”ב עמוד רכז. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד צג. ומרן החיד”א במורה באצבע כתב מרוקח בדבש, אך בבא”ח פרשת נצבים כתב מבושל בסוכר].
רשאי כל אחד ואחד מבני הבית לברך בעצמו ברכת פרי העץ וברכת שהחיינו, ואינו חייב לצאת ידי חובה דוקא בברכתו של בעל הבית, ואפילו לאחר ששמע הברכה מבעל הבית, וענה אחריו אמן, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה. ומיהו יכולים כל בני הבית לשמוע הברכה והיהי רצון מגדול הבית ולצאת ידי חובתם.
[ילקו”י מועדים שם. חזו”ע שם עמו’ צח].
