בס"ד, ‏

י"ח אייר תשפ"ד, 1544-2/פ"ד

לכבוד היקר והנעלה, כש"ת ה"ה … …. נ"י

שלום רב,

מה ששאל אם מותר לכרוך הטבק בנייר של הסיגריה ביו"ט.

 הנה מעיקר הדין מותר לכרוך הטבק בנייר של הסיגריה ביום טוב ולהדביק את קצוות הנייר בלחות הפה. וע' בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' נט) כתב שמותר לכרוך הטבק בנייר של הסיגריה ביו"ט, ומ"ש בשואל ומשיב קמא (ח"ב סי' קנח) דאפשר דחשיב כמתקן מנא, ולכן אין לכרוך ולדבק הניירות עם הטבק ביו"ט, הנה הפמ"ג באשל אברהם התיר להדיא, ורק קריעת הנייר הצריך שיהיה מערב יו"ט, וה"ט משום שהכריכה שנעשית ע"י לחות הפה אינה מתקיימת, ואם יעשנה מערב יו"ט תפתח ותשפך, ולכן עושים זאת תיכף בעת ששותים. ולא שייך תיקון מנא אלא בדבר שעושהו כלי כדי להשתמש בו, שמתקנו ועושהו כלי קודם תשמישו כדי להשתמש בו, כההיא דקי"ל בש"ע (סי' תקח) אין שוברין את החרס ואין חותכים הנייר לצלות עליהם, ואין פוצעים את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו. אבל בנ"ד שמביא הטבק ומניחו בתוך הנייר, שכריכת הנייר ושימושו באים כאחד, דמי למ"ש בש"ע (סי' תקט ס"ג) בדין עופות שממלאים אותם בשר וביצים שמותר לתופרם ביו"ט, רק שיזהר לחתוך החוט מערב יו"ט וישימנו במחט, ולא יחתכנו ביו"ט. ואע"פ שכאן עושה אותם כיסים ומתקנם בתפירה אין חשש בזה, שצורך אוכל נפש הוא, וה"ה בנ"ד דחשיב כאוכל נפש שמותר לכרוך הטבק בנייר ביו"ט. והא דאסור לגדול הפתילה ביו"ט (ביצה לב: ש"ע סי' תקיד), לאו משום מתקן מנא הוא, אלא משום דגדילת הפתילה היא מלאכה גמורה תולדת בונה. ועוד, שהפתילה שאני דעביד לה כדי לתלות האור בראש הפתילה ותאיר לו, משא"כ נייר הסיגריה שעשויה להשרף יחד עם הטבק שבתוכה וכו'. ע"כ. [וכיו"ב כתב בשו"ת רב פעלים (ח"א סי' כו) בענין כריכת המצנפת בשבת על ראשו, שאין בזה משום מתקן מנא, מהטעם האמור].

ומיהו מ"ש הרב פעלים דהוי תולדה דבונה, במחכ"ת יש לשאול ע"ז, וכי דרך בנין בכך? וכדפריך כה"ג בשבת (צה.) גבי גודלת, וכי דרך בנין בכך, והתם משני, אין דכתיב, ויבן ה' את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה וכו', אבל גבי גדילת פתילה לא שייך לומר כן, גם הלשון "מלאכה גמורה היא", אינו מדוייק, דבגודלת נמי קי"ל כרבנן שאוסרים רק משום שבות. ועיין בב"י (ס"ס תקיד) שכ' שהטעם לאיסור גדילת הפתילה הוא משום תיקון כלי. וכ"כ המאירי (ביצה לב:): אין גודלין אותה לכתחלה, פירוש דכששוזרה עביד כלי. וכ"כ המשנ"ב (סי' תקיד ס"ק מב) דה"ט משום שכשוזרה עושה כלי ביו"ט. וע"ע בשעה"צ (ס"ק נב).

ובשו"ת זכר יהוסף (סי' קצח) הביא דברי השואל ומשיב הנ"ל, והביא ע"ז מ"ש בשו"ת שאלת שלום (תנינא סי' יח) ללמד זכות על עשיית הסיגריות ביו"ט, שקשה לעשותם מערב יו"ט, כי כאשר יתייבש הרוק יתקלקלו ויתפרדו, והאריך לפלפל להתיר. ושאני גדילת פתילה, שאסורה משום מתקן מנא, שעושה פתילה שמתקיימת ימים רבים, אבל כריכת נייר הסיגריה שעשויה לבערה תיכף, ועוד מעט ואיננו, מש"ה אין בזה לא משום תיקון כלי או איסור אחר. ע"ש. ולכן צריכים לחלק כמ"ש הרב פעלים בחילוק השני.

והנה הרב פעלים שם הביא מ"ש הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' ק), להביא ראיה להחמיר בזה, והר"פ דחה ראייתו לנכון. וסיים, הילכך נראה שאע"פ שבאותם כיסים המתוקנים לכך, והמובאים כך מערי אירופא, אסור למלאותם טבק ביו"ט, כיון שאפשר לתקנם מערב יו"ט, ידובקו ולא יתפרדו. אבל הכורכים הטבק בנייר ומדבקים אותו ע"י רוק בפיהם, שאם יעשו כן מערב יו"ט הנייר חוזר ונפתח, ונשפך ממנו הטבק בזה יש להתיר, ואין בו חשש משום מתקן מנא. עכת"ד.

וכדבריו כ"פ בשו"ת האלף לך שלמה (א"ח סי' שלח), בנידון שתיית הטבק ביו"ט, בדרך זו, שמניחים הטבק בנייר בעיגול, ומדבקים הנייר ברוק, וטעמם מפני שאומרים שאין זו מלאכה כלל, ואמרו בשמי שהתרתי לעשות כן, הדבר אמת שמותר לעשות כן, ואין נופל ע"ז כלל דין דבר שאפשר לעשותו מערב יו"ט, שזהו רק בדבר שהוא מלאכה קצת, אבל דבר זה אינו מלאכה כלל, ולא דמיון למלאכה, לכך מותר לעשותו ביו"ט אפי' אפשר לעשותו מכבר. ע"כ. ומבואר דס"ל דליכא בהכי משום מתקן מנא, ולא איסור אחר. ואפי' אפשר לעשותם מערב יו"ט שרי.

ואיך שיהיה, הנה הרב פעלים שם סיים, שמותר לעשות כריכת נייר הסיגריות ביו"ט שאם יעשנה מערב יו"ט תחזור ותפתח ותשפך, ודלא כהשואל ומשיב שאסר. ומיהו ניירות המובאים מערי אירופה כשהם מתוקנים, והנייר מדובק יפה בדבק טוב, ועשוי כעין כיס, וקצותיו דבוקים לאורכם זע"ז, ואחר שמניחים בו טבק סותם ראש השני בידו, והיה פי ראשו בתוכו, באופן שמתקיים היטב, זהו בודאי שאסור לעשותו ביו"ט, כיון שאפשר לתקן הכל מערב יו"ט. ע"כ.

וע"ע בבא"ח (פרשת במדבר סכ"א) דניירות של סיגריות שהם עשויים כמו כיסים שמתוקנים ובאים כך מערי אירופא, ויש למלאם טבק כדי לעשן אותם ביו"ט, אסור למלאת אותם טבק ביו"ט משום דהוי מתקן מנא, אלא ימלאם מערב יו"ט. ע"כ. ועיין במ"ש השד"ח (מערכת יו"ט סי' א אות ו). [הליכ"ע ח"ב פרשת במדבר אות יג בנימוקים עמו' טז].

ויש להוסיף, שגם מצד מדבק ושאר איסורים, בדבר חד פעמי קיל יותר, וכעין מ"ש בילקו"י שבת ד', להתיר בפלסטר ובטיטולים של התינוקות. וע"ע בש"ע (ס"י תקט ס"ג) שמותר למלאות עוף בבשר וביצים ולתפור אותם ביו"ט משום צרכי אוכל נפש. ועכ"פ במה שא"א לעשות מערב יו"ט. עש"ה. ולעיל סי' תצה נתבאר שמעיקר הדין באוכל נפש אין לאסור אף שיכל לעשות מערב יו"ט.

וע"ע בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סי' כד, וח"ג סי' קכז) שהתיר ג"כ חיתוך טבק ביו"ט משום שבאוכל נפש מותר בכל אופן, אפי' שאפשר לעשותו מערב יו"ט. [ואולי גם לדברי הבא"ח יש חילוק בין סוג הסיגריות הבאות מערי אירופה, לבין סיגריות שלנו שיש להקל יותר]. ויש שכתבו מפי מומחים שהטבק והסיגריות הנמכרים כיום מפיגין טעמן אפי' לאחר יום אחד. וצידדו להקל אפי' ע"י מכשיר מיוחד לכך הנקרא גלגלת.

והנה בחזו"ע יו"ט (עמ' מז) אחר שפלפל בדברי הפוסקים שמדברים בענין, והביא מ"ש ברב פעלים שמתיר אם לא יכול היה לעשותה מערב יו"ט, וסיים, וכדבריו פסק הגר"ש קלוגר, וגם הוא פשיטא ליה דליכא משום מתקן מנא ולא איסור אחר, ואפי' אפשר לעשותו מערב יו"ט שרי. ומשמע שדעתו להתיר גלגול סיגריה ביו"ט, אפי' שיכול לעשותה בערב יו"ט.

אולם בהליכ"ע ח"ב הנ"ל הביא בסוף דבריו את דברי הרב פעלים, דמשמע שיש לאסור גלגול סיגריה ביו"ט כאשר יכול היה לגלגל מערב יו"ט, ושכ"כ בשד"ח (מערכת יו"ט סי' א). ומשמע שהעלה לאסור גלגול סיגריה ביו"ט כאשר יכול לעשותו בערב יו"ט, ולא כמו שהעלה להתיר בחזו"ע יו"ט.

וצ"ל דאף שבתחילה לא כתב בהליכ"ע להתיר אף בשיכל לגלגל מערב יו"ט, אולם העיקר כדבריו בחזו"ע יו"ט, ומה שציין להליכ"ע ח"ב, הוא מפני ששם נחת יותר לבאר בסוגיא, שהביא סתירה בדברי הרב פעלים ותירץ אותה. ע"ש ועוד כמה פרטים שלא נחת אליהם בחזו"ע יו"ט, ולכן כתב עיין בהליכ"ע ח"ב, ולא שדעתו נוטה לאסור כדמשמע שם. ועיין ביבי"א ח"י (סי' נה בהערות על רב פעלים ח"ב סי' נט), דגם שם משמע קצת שדעתו לאסור, אך י"ל דגם שם לא נחת לדינא רק להערה ע"ד הרב פעלים.

ועכ"פ אין להתיר עישון סיגריות ביו"ט אלא למי שרגיל מאד בעישון, שבמניעת העישון יש לו צער רב, אבל לעשן דרך תענוג יש לאסור.

וע"ע בשד"ח (מערכת יו"ט אות ב) ובשו"ת יבי"א (ח"א חאו"ח סי' לג אות יא יב, וח"ה חאו"ח סי' לט). [וכמ"ש בשו"ת השבי"ט (ח"ג דף קלד:). וע"ע בשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סי' מט). ובחזו"ע יו"ט עמ' מד].

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול