“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
מִי שֶׁנָּהַג אִסּוּר בְּאֹרֶז, בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן הוֹרָיו, וְנָהֲגוּ בּוֹ אִסּוּר, וְכַיּוֹם נָשָׂא אִשָּׁה וְעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, רַשַּׁאי לִנְהֹג הֶתֵּר בְּלִי שׁוּם הַתָּרַת חָכָם. וּמִכָּל מָקוֹם אִם יָכוֹל טוֹב שֶׁיַּעֲשֶׂה הַתָּרָה אֵצֶל חָכָם.
אַף הַנּוֹהֲגִים אִסּוּר בְּאֹרֶז וּבְקִטְנִיּוֹת בְּפֶסַח, מֻתָּר לָהֶם לְהַשְׁהוֹתָם בַּבַּיִת, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְלַחְלְחוּ בַּמַּיִם, וְאֵין צֹרֶךְ לְמָכְרָם לַגּוֹי לִפְנֵי הַפֶּסַח. וְכֵן מֻתָּר לְמַחְמִירִים בְּקִטְנִיּוֹת לְטַלְטֵל אֹרֶז וּמִינֵי קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב וְכֵן בְּשַׁבָּת שֶׁל פֶּסַח, וְאֵין בָּהֶם דִּין מֻקְצֶה, כֵּיוָן שֶׁרְאוּיִים לַאֲחֵרִים.
ילקוט יוסף פסח, מהדורת תש”פ, סימן תנג – דיני אורז וקטניות בפסח, ועניני המנהגים בפסח, סעיפים ד’ וה’
