א. הַדָּבָר פָּשׁוּט שֶׁאֵין צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ מָנוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים בַּאֲדָר רִאשׁוֹן. [אַחֲרוֹנִים]. וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בי”ד בט”ו בַּאֲדָר רִאשׁוֹן.
ב. אֵין סָפֵק שֶׁאֲבֵלוּת נוֹהֶגֶת בי”ד וט”ו שֶׁל אֲדָר רִאשׁוֹן. וְהוּא לְכֻלֵּי עָלְמָא.
ג. יֵשׁ נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בי”ד ובט”ו שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן, אוּלָם אֵין מִנְהָגֵינוּ כֵּן.

ילקוט יוסף פורים מהדורת שנת תש”פ, סימן תרצז – הספד ותחנון בי”ד וט”ו אדר, הלכה ו-ח