“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
נַעַר שֶׁהִגִּיעַ לְמִצְווֹת, בֶּן י”ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבַת קִדּוּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָדוּעַ אִם הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, (שֶׁהֵם סִימָנֵי בַּגְרוּת), מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ חֲזָקָה גְּמוּרָה שֶׁכָּל שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁנִים, חֲזָקָה שֶׁהֵבִיא סִימָנִים, וּמוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָם אֲפִילּוּ בְּמִצְוָה דְּאוֹרָיְתָא. וְלָכֵן כְּשֶׁבַּעַל הַבַּיִת נֶעְדָּר מִבֵּיתוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹ שֶׁאֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה נִפְטַר, יָכוֹל הַבֵּן הִנָּז’ לְקַדֵּשׁ וּלְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה אֶת הָאִמָּא וּשְׁאָר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. וּבִפְרָט כְּשֶׁהָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה הִתְפַּלְּלוּ, דִּבְוַדַּאי שֶׁהַנַּעַר הַבָּר מִצְוָה שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שָׁנִים, יָכוֹל לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָה. [וְאִם אֶפְשָׁר בְּנָקֵל לְהַחְמִיר שֶׁיְּקַדֵּשׁ גָּדוֹל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֵבִיא ב’ שְׂעָרוֹת, תָּבֹא עֲלֵיהֶם בְּרָכָה. אֲבָל מֵעִקַּר הַדִּין אֵין לָחוּשׁ בָּזֶה כְּלָל].
יַלְקוּ”י שַׁבָּת א’ חֵלֶק שְׁלִישִׁי, מהדורת תשע”ב, סִימָן רעא -פרק ח – החייבים בקידוש ולהוציא אחרים ידי חובתם, סְעִיף מו
