“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְקָטָן לְקַדֵּשׁ לְעַצְמוֹ קִדּוּשׁ בְּלֵיל שַׁבָּת, וְעָדִיף שֶׁיִּשְׁמַע קִדּוּשׁ מֵאֲחֵרִים בְּנֵי חִיּוּב. אוּלָם לְמַעֲשֶׂה קָטָן יֹצֵא יְדֵי חוֹבַת קִדּוּשׁ גַּם בְּאֹפֶן שֶׁמְּקַדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דַּוְקָא לִשְׁמֹעַ קִדּוּשׁ מִגָּדוֹל. וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁמְּחֻיָּב בָּהֶם מִדִּין חִנּוּךְ, שֶׁאַף אִם נֹאמַר שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה קָטָן נֶחְשָׁב לְמַעֲשֶׂה, מִכָּל מָקוֹם כָּךְ הִיא מִצְוַת חִנּוּךְ.
יַלְקוּ”י שַׁבָּת א’ חֵלֶק שְׁלִישִׁי, מהדורת תשע”ב, סִימָן רעא -פרק ח – החייבים בקידוש ולהוציא אחרים ידי חובתם, סְעִיף מג
