“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
ההלכה הוקדשה לעילוי נשמת יהודית בת מטילדה
נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוַת קִדּוּשׁ מִן הַתּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִמֶּנָּה, מִכָּל מָקוֹם חַיָּבוֹת מִכֹּחַ הֶקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּלוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת (בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ): “זָכוֹר” אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְנֶאֱמַר בְּלוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת (בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן): “שְׁמֹר” אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. וְקִבְּלוּ חֲזַ”ל, כִּי זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, לוֹמַר: כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁמֻּזְהָר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת, יֶשְׁנוֹ גַּם בִּזְכִירָה. כְּלוֹמַר, שֶׁחַיָּב בְּקִדּוּשׁ. וְהוֹאִיל וְגַם הַנָּשִׁים מֻזְהָרוֹת עַל שְׁמִירַת שַׁבָּת, כִּי בְּכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה נָשִׁים חַיָּבוֹת אַף כְּשֶׁהֵן מִצְווֹת שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, יֶשְׁנָן גַּם בְּחִיּוּב מִצְוֹת זְכִירַת שַׁבָּת מִן הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ קִדּוּשׁ הַיּוֹם. [בְּרָכוֹת כ:].
יַלְקוּ”י שַׁבָּת א’ חֵלֶק שְׁלִישִׁי, מהדורת תשע”ב, סִימָן רעא -פרק ח – החייבים בקידוש ולהוציא אחרים ידי חובתם, סְעִיף לח
