“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
צָרִיךְ שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת יָשִׂימוּ לִבָּם הֵיטֵב לִשְׁמֹעַ בִּרְכַּת הַקִּדּוּשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מִפִּי גְּדוֹל הַבַּיִת הַמְּבָרֵךְ, וִיכַוְּנוּ הַשּׁוֹמְעִים לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָם, וְהַמְּבָרֵךְ יְכַוֵּן לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָם. וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם בִּשְׁמִיעַת הַקִּדּוּשׁ מֵהַמְּבָרֵךְ. [שֶׁגַּם בְּקִדּוּשׁ יֵשׁ דִּין “שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה”. וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בְּבָתֵּי יִשְׂרָאֵל וּבַיְּשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁאֶחָד מְקַדֵּשׁ וּמְכַוֵּן לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה אֶת כָּל בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה הַשּׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹ].
יַלְקוּ”י שַׁבָּת א’ חֵלֶק שְׁלִישִׁי, מהדורת תשע”ב, סִימָן רעא – פרק ו’ כוונה בקידוש, סעיף כז
