“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
מֵעִקַּר הַדִּין אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ “לְשֵׁם יִחוּד” וְכוּ’, כִּי הַבְּרָכָה עַצְמָהּ הִיא מְבִיאָה לִידֵי הַכַּוָּנָה בְּמִצְוָה. [וְכֵן בְּכָל הַמִּצְוֹת שֶׁבִּרְכָתָם עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן (הברכה לפני), הַבְּרָכָה עַצְמָהּ הִיא הַמְּבִיאָה לִידֵי הַכַּוָּנָה שֶׁל הַמִּצְוָה].
וּמִכָּל מָקוֹם הָרוֹצֶה לוֹמַר “לְשֵׁם יִחוּד” לֹא יֹאמַר בּוֹ דְּבָרִים הַשְּׁנוּיִים בְּמַחֲלֹקֶת, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לְשֵׁם יִחוּד וְכוּ’ הֲרֵנִי בָּא לְקַיֵּם “מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה” לְקַדֵּשׁ וְכוּ’, שֶׁהֲרֵי לְדַעַת הַרְבֵּה פּוֹסְקִים כְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָה מִן הַתּוֹרָה בִּתְפִלַּת עַרְבִית. וְכֵן כְּשֶׁאוֹמֵר “וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן”, וַהֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַקִּדּוּשׁ “עַל הַיַּיִן” הוּא מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא יֹאמַר בִּסְתָם הֲרֵנִי בָּא לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וְכוּ’.
יַלְקוּ”י שַׁבָּת א’ חֵלֶק שְׁלִישִׁי, מהדורת תשע”ב, סִימָן רעא – פרק ו’ כוונה בקידוש, סעיף כו
