בס”ד, כ”ז חשון תשפ”ב, 280-2/פ”ב
לכבוד
היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה …. …. נ”י
שלום רב,
מה ששאל האם מותר להכין מנה חמה בשבת.
הנה מבדיקת הדברים נתברר שתהליך הייצור של מנה חמה משתנה מבית חרושת לבית חרושת, וממקום למקום, ומזמן לזמן, וממוצר למוצר, ויש מהם שנעשים ע”י בישול כל צרכם, ואח”כ מייבשים בתנור, ועל ידי המים החמים חוזרים לצורתם, ויש שאינם מבושלים כל צרכם, ופעמים שרק חלק מהרכיבים מבושלים לגמרי, וחלק לא, ויש שמוסיפים עליהם מיני ירק עלים וכדומה מיובשים, שאינם מבושלים כלל, או התבלינין אינם מבושלים כל צרכם, ויש שאף שעברו תהליך בישול, מ”מ אינם נעשים ראויים לאכילה עד שיערו עליהם מים חמים, על כן צריך להזהר מאד לא לערות עליהם מים חמים מכלי ראשון, כי אין אנו יודעים איזה מוצר נחשב כמבושל כל צרכו, ואיזה מוצר נחשב כמבושל תשעים אחוז. ונכון להחמיר שלא לערות אף מכלי שני, שיש והמרכיבים הם מקלי הבישול. אבל מכלי שלישי יש להקל לערות עליהם.
ואם ברור לו שכל הרכיבים מבושלים כ”צ, וגם הם ראויים לאכילה בפני עצמם קודם שייבשו אותם, רק בזה מותר לערות עליהם מים חמים מכלי ראשון. אבל קשה לדעת דבר זה בבירור.
ובמנה חמה של איטריות העוברות בישול גמור וראויות לאכילה לגמרי, ורק אח”כ מייבשים אותן, לכאורה הנותן מים רותחים על המנה חמה בשבת, הוי בישול אחר בישול דשרי ביבש. ובסוג של פירה יש אוסרים בשבת משום לש, ורק ביו”ט מתירים להכינה. אך יש לברר אם התבלינין ג”כ מבושלים.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
לפוסט הזה יש תגובה אחת
מש”כ שיש מהמרכיבים שהם מקלי הבישול רציתי לדעת איזה דלי ידוע דרק תה הוא מקלי הבישול ועוד שמרן בחז”ע כתב שמעיקר הדין גם בכלי שני מותר אף קלי הבישול ורק המנהג להחמיר וכ”ש הכא שאין ידוע