“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
מִי שֶׁטָּעָה וְהִתְחִיל בִּתְפִלַּת חוֹל, וְנִזְכָּר כְּשֶׁאָמַר תֵּבַת “אַתָּה” כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְסַיֵּם בִּרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן, שֶׁהֲרֵי גַּם בִּתְפִלַּת שַׁבָּת מַתְחִיל “אַתָּה” קִדַּשְׁתָּ. וַאֲפִילוּ בְּשַׁחֲרִית שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל לוֹמַר יִשְׂמָח מֹשֶׁה, כֵּיוָן דְּקָיְימָא לָן בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (סִימָן רסח) שֶׁהַמַּחְלִיף נֹסַח תְּפִלּוֹת שֶׁל שַׁבָּת, יָצָא יְדֵי חוֹבָה, אַף כָּאן אֵינוֹ גּוֹמֵר אַתָּה חוֹנֵן, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת.
יַלְקוּט יוֹסֵף שַׁבָּת כֶּרָךְ א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, עַמּוּד תקסג.