“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלּוֹתָיו בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִכְלָל טָעוּת בַּתְּפִלָּה, לְהַתְחִיל אַתָּה חוֹנֵן, שֶׁאֵין זֶה סִימָן טוֹב לְאָדָם שֶׁיִּטְעֶה בִּתְפִלָּתוֹ בְּשַׁבָּת. וְלָכֵן טוֹב וְנָכוֹן לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר, וּבִפְרָט שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ גַּם יוּכָל לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ.
וְאִם טָעָה בִּתְפִלּוֹת שַׁבָּת וְהִתְחִיל בִּתְפִלַּת הַחוֹל וְאָמַר אַתָּה חוֹנֵן, גּוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לִתְפִלַּת שַׁבָּת. לֹא שְׁנָא אִם נִזְכָּר בְּבִרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן, לֹא שְׁנָא אִם נִזְכָּר בִּבְרָכָה אַחַת מִשְּׁאַר הַבְּרָכוֹת, כְּגוֹן בְּאֶמְצַע הֲשִׁיבֵנוּ אוֹ רְפָאֵנוּ, יִגְמֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ, וְיַחְזֹר לְשֶׁל שַׁבָּת. בֵּין בְּעַרְבִית בֵּין בְּשַׁחֲרִית וּבֵין בְּמִנְחָה. אֲבָל אִם טָעָה בְּמוּסָף וְהִתְחִיל בְּאַתָּה חוֹנֵן, פּוֹסֵק בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה, וּמַתְחִיל “תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת”. וְאַף אִם נִזְכָּר אַחַר שֶׁהִגִּיעַ לִרְצֵה, אוֹמֵר שָׁם תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת וְכוּ’, וְחוֹתֵם מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. וְחוֹזֵר שׁוּב לוֹמַר רְצֵה וְכוּ’. [וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר שָׁם מֵעֵין הַמְּאֹרָע].
יַלְקוּ”י שַׁבָּת כֶּרָךְ א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, סִימָן רסח – הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת הַשַּׁבָּת, עַמּוּד תקנט.