אִם חָל יוֹם טוֹב בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וְהִתְפַּלֵּל בְּלֵיל שַׁבָּת תְּפִלָּה שֶׁל יוֹם טוֹב לְבָד, וְלֹא הַזְכִּיר שַׁבָּת, צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, וְאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה בִּבְרָכָה “מֵעֵין שֶׁבַע” שֶׁשּׁוֹמֵעַ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁהֲרֵי אֲפִילוּ אִם חָזַר וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁלֵמָה שֶׁל שַׁבָּת לֹא יָצָא, כָּל שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בָּהּ יוֹם טוֹב, הוֹאִיל וְרַבּוֹתֵינוּ תִּקְּנוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב וְשֶׁל שַׁבָּת בִּתְפִלָּה אַחַת, וְלֹא נִתָּן לְחַלְּקָהּ לַחֲצָאִין, וְצָרִיךְ שֶׁיַּחְזֹר לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית, שֶׁיַּזְכִּיר בָּהּ שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כְּאֶחָד.
מִי שֶׁטָּעָה בִּתְפִלַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְלֹא הִזְכִּיר “יַעֲלֶה וְיָבֹא”, וּכְשֶׁחָזַר וְהִתְפַּלֵּל הִזְכִּיר “יַעֲלֶה וְיָבֹא”, אַךְ שָׁכַח לִשְׁאוֹל “טַל וּמָטָר”, צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל פַּעַם שְׁלִישִׁית כַּהֹגֶן. וְאֵין לְצָרֵף מַה שֶּׁשָּׁאַל “טַל וּמָטָר” בַּתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה, וּמַה שֶּׁהִזְכִּיר “יַעֲלֶה וְיָבֹא” בַּתְּפִלָּה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁסּוֹף סוֹף כָּל תְּפִלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ חִסָּרוֹן הַמַּצְרִיךְ לַחְזֹר.
יַלְקוּט יוֹסֵף שַׁבָּת כֶּרָךְ א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, עַמּוּד תקנה.
