“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
יֵשׁ חַזָּנִים וּשְׁלִיחֵי צִבּוּר שֶׁנָּהֲגוּ לִכְרֹעַ וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת בִּתְחִלַּת בִּרְכַּת “מֵעֵין שֶׁבַע”, לְפִי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁבְּרָכָה זוֹ הִיא כְּמוֹ חָזְרָה לִתְפִלַּת לָחַשׁ. וְזֶה אֵינוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין בִּרְכַּת “מֵעֵין שֶׁבַע” נֶחְשֶׁבֶת כְּעֵין חֲזָרָה, וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁתִּקְּנוּ בָּהּ כְּרִיעָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה. הִילְכָךְ שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף, שֶׁאֵין לִכְרֹעַ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ [סִי’ קיג סָעִיף ג].
וְשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁכּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה בִּתְחִלָּתָהּ אֵין גּוֹעֲרִים בּוֹ, אֶלָּא יֵשׁ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁחֶה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ חֲכָמִים.
יַלְקוּ”י שַׁבָּת כֶּרָך א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, עַמּוּד תקיח.