“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
גוי שהביא לישראל חמץ בשביעי של פסח סמוך לערב, אין לקבל ממנו על מנת לאוכלו במוצאי החג, וגם לא יהיה ניכר מתוך מעשיו שהוא חפץ בו, ונכון שיאמר בפירוש שאינו רוצה שתקנה לו רשותו.
קמח מחטה לתותה, שעל ידי שכחה לא נמכר לגוי קודם פסח, ועבר עליו הפסח, יש להתירו אחר הפסח, כיון שיש ספק בעיקר חימוצו, והוא ביטל את החמץ קודם הפסח.
ילקוט יוסף פסח א’, מהדורה אחרונה, סימן תמח – חמץ שעבר עליו הפסח
