“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
צִבּוּר שֶׁנִּתְאַחֲרוּ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְאִם יִתְפַּלְלוּ לַחַשׁ וַחֲזָרָה, לֹא תִּסְתַּיֵּים הַחֲזָרָה אֶלָּא אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, יִתְפַּלְּלוּ בְּקוֹל רָם עִם קְדושָׁה. וּלְאַחַר מִנְחָה מְקַבְּלִים הַשַּׁבָּת בַּאֲמִירַת “בּוֹאִי כַּלָּה” ו”מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת”. אַךְ יֵשׁ לְהַזְהִיר אֶת הַקָּהָל הַמַּגִּיעַ מְאֻחָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁעֲלֵיהֶם לִפְרֹשׁ מִמְּלָאכָה בְּבֵיתָם כְּרֶבַע שָׁעָה אוֹ עֶשֶׂר דַּקּוֹת קוֹדֵם הַשְּׁקִיעָה.
יַלְקוּט יוסף שַׁבָּת כֶּרָך א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, עַמּוּד תמו