“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
מָצָא אַרְנָקִי אוֹ מָעוֹת בְּשַׁבָּת, אָסוּר לִטְּלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיָּרֵא פֶּן יַקְדִימֶנּוּ אַחֵר, וְאַף אִם לוֹקְחוֹ וְעוֹמֵד תַּחְתָּיו וְאֵינוֹ מַעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אָסוּר מִשּׁוּם מֻקְצֶה. וּמִכָּל מָקוֹם יָכוֹל לִדְחֹף אֶת הַמְּצִיאָה בְּרַגְלוֹ לִמְקוֹם מִסְתּוֹר עַד אַחַר הַשַּׁבָּת.
וְהַיְינוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵרוּב, שֶׁאֵין בּוֹ אִסּוּר הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ כַּרְמְלִית, אוֹ טִלְטוּל ד’ אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
יַלְקוּט יוסף שַׁבָּת כֶּרָך א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, סימן רס”ו, עַמּוּד תיח.
