“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
נֵרוֹת שַׁעֲוָה שֶׁהִקְצוּ אוֹתָם לִכְנֵסִיָּה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּמְסָרוּם לַכְּמָרִים, וְקוֹדֵם שֶׁהִכְנִיסוּם הַכְּמָרִים לִכְנֵסִיָּה שֶׁלָּהֶם, נָתְנוּ אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל, מֻתָּר לְהַדְלִיקָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ לַחֲנֻכָּה אוֹ לְנֵרוֹת שַׁבָּת, שֶׁדַּוְקָא קָרְבָּן אָסוּר גַּם הַמּוּקְצֶה בִּלְבָד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לִדְבַר מִצְוָה, הַזְמָנָה לָאו מִילְּתָא הִיא (סַנְהֶדְּרִין מז:).
וְכֵן נֵרוֹת מֻזְהָבוֹת שֶׁמַּדְלִיקִים אוֹתָם בְּעֵת הַחֻפָּה לִכְבוֹד הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, אֵין שׁוּם אִסּוּר לְהַדְלִיקָן לִכְבוֹד הַחֻפָּה, וַאֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים שֶׁבְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת עוֹשִׂים אוֹתָם לְשֵׁם כְּנֵסִיָּיתָם, דְהַזְמָנָה לָאו מִילְּתָא הִיא.
יַלְקוּ”י שַׁבָּת כֶּרָך א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, סִימָן רסד – בְּמַה מַדְלִיקִין נֵר שַׁבָּת, עַמּוּד שלג.
