“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
הַבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת סָמוּךְ לְבָּרְכוּ בְּלֵיל שַׁבָּת, לֹא יַמְתִּין לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד לְאַחַר בָּרְכוּ, בִּשְׁבִיל עֲנִיַּת בָּרְכוּ, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁאַר יָמִים, דְּכֵיוָן דְּשָׁעָה עוֹבֶרֶת הִיא לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, אֵין לְהַקְפִּיד בְּמַה שֶׁאֵינוֹ עוֹנֶה בָּרְכוּ. וְכָל זֶה דַּוְקָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁאִם יַעֲנֶה בָּרְכוּ עִם הַצִּבּוּר כְּבָר עֲשָׂאוֹ קוֹדֶשׁ, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹתוֹ חוֹל לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁל חוֹל, [וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁנֶּאֱסַר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וְהָוֵי כְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ אִם אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל שַׁבָּת]. אֲבָל בִּשְׁאַר יְמֵי הַחוֹל רַשַּׁאי לַעֲנוֹת בָּרְכוּ, וּלְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה אַחַר כָּךְ.
יַלְקוּ”י שַׁבָּת כֶּרָך א’ חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, עַמּוּד קפו.
