“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִדְלִיקָה הָאִשָּׁה נֵרוֹת שַׁבָּת, חָל עָלֶיהָ תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וּכְאִלּוּ קִבְּלָהּ עָלֶיהָ שַׁבָּת בְּפֵרוּשׁ וַאֲסוּרָה בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. וְכֵן אָסוּר לָהּ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת מְאוּמָה, עַד לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ, וַאֲפִלּוּ אִם עֲדַיִן הַיּוֹם גָּדוֹל. וּלְפִיכָךְ נוֹהֲגוֹת קְצָת נָשִׁים שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרְכוּ וְהִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר, אֵינָן מְכַבּוֹת אֶת הַגַּפְרוּר שֶׁבְּיָדָן, אֶלָּא מַשְׁלִיכוֹת אוֹתוֹ לָאָרֶץ וְהוּא נִכְבָּה מֵאֵלָיו. [אוֹ שֶׁתַּנִּיחַ הַגַּפְרוּר בְּנַחַת בַּצַּלָּחַת אוֹ בַּכִּיּוֹר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּכַבֶּה בַּיָּדַיִם]. וְיֵשׁ הַמַּחְמִירִים עוֹד שֶׁלְּפִי זֶה אֵין לְאִשָּׁה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה אַחַר הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת, שֶׁמֵּאַחַר וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ קוֹדֶשׁ לֹא תַּעֲשֶׂנּוּ חוֹל, בִּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁל חוֹל. אוּלָם דַּעַת רוֹב הַפּוֹסְקִים וּמָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁאֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה בַּהַדְלָקָה כְּלָל, וְלָכֵן מוּתֶּרֶת הָאִשָּׁה בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וּבִטְעִימָה גַּם לְאַחַר הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלֶיהָ שַׁבָּת, אוֹ עַד סָמוּךְ לַשְּׁקִיעָה מַמָּשׁ. וְכֵן עִקָּר לַהֲלָכָה.
וּמִכָּל מָקוֹם נָכוֹן שֶׁהָאִשָּׁה תַּתְנֶה וּתְגַלֶּה דַּעְתָּהּ שֶׁאֵין בִּרְצוֹנָהּ לְקַבֵּל שַׁבָּת בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּמַסְפִּיק לְהַתְנוֹת תְּנַאי זֶה פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה. וְדִין זֶה הוּא גַּם לִנְשׁוֹת אַשְׁכְּנַז הַנּוֹהֲגוֹת לְקַבֵּל שַׁבָּת בַּהַדְלָקָה, שֶׁבִּמְקוֹם צֹרֶךְ יְכוֹלוֹת לְהַתְנוֹת. אֲבָל לְדִידָן הוּא גַּם בְּלֹא צֹרֶךְ, אֶלָּא שֶׁגַּם אֶצְלֵנוּ יֵשׁ הַנּוֹהֲגוֹת לְקַבֵּל שַׁבָּת בַּהַדְלָקָה, וְלָכֵן צְרִיכוֹת לְהַתְנוֹת כָּאָמוּר.
יַלְקוּ”י שַׁבָּת חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע”א, עַמּ’ קעח.
