“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
כתב הרשב”א שיותר טוב ליקח שליח צבור בשכר מאשר בחנם, בכדי לגדור בפני אנשים שאינם מהוגנים שקופצים בראש, וגם במקום שהשליח צבור הוא קבוע ומקבל שכר, הוא מקפיד לבוא להתפלל בזמן, וגם מתבונן ונזהר יפה בתפלתו, ועל ידי כך אין שום אחד שאינו הגון עובר לפני התיבה, אין פרץ ואין צווחה. ואילו היה הדבר בחנם, כל הבא לקפוץ קופץ והרשות נתונה לכל.
פשט המנהג להתיר לשכור חזנים ותוקע לימים נוראים, ואינם חוששים לשכר שבת ויום טוב, ומנהגם של ישראל תורה הוא, שכיון שהדבר נעשה לצורך מצוה, שפיר דמי. ובלבד שלא ידברו על השכר בשבת. וכן המנהג. ומכל מקום אינם רואים סימן ברכה מאותו שכר, ולכן טוב שיקנה בשכר זה איזה דבר מצוה, כמו ספרי קודש ללמוד בהם, או תפילין של רבינו תם, או שיעזור לבניו וחתניו הלומדים תורה. וכדומה. והמחמיר לקבל השכר בהבלעה להתפלל גם בערב ראש השנה וערב יום הכפורים תבא עליו ברכה.
[ילקוט יוסף ימים נוראים, סימן תקפא – את מי ראוי למנות כשליח צבור, סעיף כ-כא]
