“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
שליח צבור שיש לו קול ערב, ומסלסל בקולו הערב והנעים בתפלתו, ומכוין לשם שמים, ושמח בלבו על שנותן הודאה להשי”ת בנעימה, תבא עליו ברכה, [שכן אמרו בפסיקתא רבתי, (והביאה השבולי הלקט סי’ י): “כבד את ה’ מהונך, ממה שחננך, שאם היה קולך ערב ונעים, והיית יושב בביהכ”נ, עמוד וכבד את ה’ בקולך”]. ובלבד שיתפלל בכובד ראש ובענוה, באימה וביראה. אבל אם השליח צבור משמיע קולו כדי שישבחוהו העם על קולו הנעים, הרי זה מגונה, על זה נאמר נתנה עליו בקולה על כן שנאתיה.
ואין להאריך בניגון בראש השנה קודם התקיעות, כי אפילו מלאכי השרת בצער בדין עד שיתקעו בשופר.
[ילקוט יוסף ימים נוראים, סימן תקפא – את מי ראוי למנות כשליח צבור, סעיף טו]
