“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
המקילים בשאר ימות השנה לשמוע מטייפ שירות ותשבחות להשם יתברך, כל שאינם דרך קלות ראש והוללות, יש להם על מה שיסמוכו אף שהם מלווים בכלי נגינה. וכן נוהגים להקל בזה אף בניגונים שאין בהם מלים של תשבחות להשם יתברך, אלא ניגון בלבד, בפרט אם מתעורר על ידי זה לעבודת ה’. ומותר לשורר שירות ותשבחות בפיו, אפילו במשתה יין.
ולצורך מצוה כגון לשמח חתן וכלה, או מילה ופדיון הבן, או סיום מסכתא וחנוכת הבית, והכנסת ספר תורה, מותר לכתחלה אף בכלי שיר ממש. וכן בחול המועד ופורים. וכבר פשט המנהג במסיבות של מצוה ובבקשות של שבת, לומר פסוקי תהלים ושיר השירים בניגון יפה, באופן שאין לחשוש כלל לשחוק וקלות ראש, שרק כשעושה דרך זמר ומנגינות של דברי אהבה, הרי זה אסור. וכן נהגו לנגן בהלל בראשי חדשים ובחגים. וכן מותר לומר בשמחות, פסוקי תנ”ך בשירה ובזמרה, ולנגן בהזכרת השם שבפסוקים, ובלבד שיהיה זה בכובד ראש כראוי.
ילקוט יוסף ארבע תעניות מהדורת תשע”ט, סימן תקנ”א, דיני ומנהגי בין המצרים, סעיף יג
