“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
מוקדש לרפואת הרב שמעון גד בן שושנה בתוך שאר חולי ישראל
מנהגינו שהשליח צבור או רב הקהל מברך על העומר וסופר, ואחר כך הצבור מברך וסופר כל אחד לעצמו. והוא המנהג הנכון. אך טוב ונכון לכתחלה שכל אחד יכוין להדיא שאינו יוצא ידי חובה בברכה ובספירה של השליח צבור, הואיל ונחלקו הפוסקים אם מצות צריכות כוונה, ולדברי האומרים שאין המצוות צריכות כוונה, כל ששמע מהשליח צבור, או אדם אחר, את הברכה והספירה של העומר, אף על פי שלא נתכוון לצאת ידי חובה, יש אומרים שיצא ידי חובה בשמיעתו, ולא יוכל לברך אחר כך כשיספור בעצמו. ואף על פי שההלכה היא שמצות צריכות כוונה, ואף למאן דאמר שמצוות אינן צריכות כוונה כאן שמתכוין לברך אחר השליח צבור נחשב כמכוין להדיא שלא לצאת, מכל מקום בספק ברכות לכתחלה יש לחוש לסברת האומרים שאין המצוות צריכות כוונה לכל הדעות.
הלכך טוב הדבר שיאמר בפירוש בתחלת ימי הספירה, “אני מכוין שבכל לילה מן הלילות של ספירת העומר בשנה זו, שלא לצאת ידי חובת הברכה והספירה של העומר, בשמיעתי אותם מפי השליח צבור, או אדם אחר, אלא רק כשאברך ואספור העומר בעצמי”.
[ילקוט יוסף ספירת העומר החדש, פרק ו – שומע כעונה בספירת העומר סעיף לד]
