“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
מוקדש לרפואת תהילה בת יעל בתוך שאר חולי ישראל
קהילות של ספרדים שבחוץ לארץ הנהיגו את עצמם בחומרות, כמו בכלי זכוכית בפסח, או שלא אכלו אורז בפסח, וכדו’, לאחר שבאו לארץ ישראל רשאים לבטל את מנהגיהם, ולנהוג בכל כדעת מרן. ויכולים לבטל מנהגם בלי שום התרה. שהמחמיר במקום של מרא דאתרא, שלא כדין הוא עושה, ויש בכך זלזול בכבודו של מרן. ודי לך מה שהתורה אסרה, ולא להוסיף חומרות על חומרות. ואם רוצה להחמיר איזה חומרא מחמת איזה סיבה מיוחדת, יתייעץ על כך עם חכם, ולא יעשה מדעתו לבד, מחשש לפגיעה בכבודו של מרן.
ואם אחרי שידעו את ההלכה המשיכו להחמיר בזה, כל שנהגו כך שלש שנים ולא אמרו בלי נדר, צריכים התרה. אמנם אין צריך להתיר להם בפתח וחרטה, כיון שכל זה רק מנהג בעלמא. אלא יבואו אצל שלשה חכמים ויגידו שהם מתחרטים שנהגו מנהג כזה ולא אמרו בלי נדר, ויאמרו להם מותרים לכם מחולים לכם ג’ פעמים. ובשעת הדחק יש מסתמכים על ההתרה שעושים בערב ראש השנה.
[ילקוט יוסף פסח א’, סימן תמז – תערובת חמץ בפסח, ומצרכי מזון לפסח, סעיף כז]
