“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
ההלכה הוקדשה לרפואת רבקה בת חנה בתוך שאר חולי ישראל
הקם באשמורת הלילה לומר סליחות בחודש אלול ועשרת ימי תשובה, יתאזר בעוז ותעצומות שלא ינום ולא יישן בקריאת שמע וברכותיה ובתפלה עד גמירא, (וימהר אברהם פלאג’י מערכת ת אות תרכד). ומכל שכן שהוא מעוטר בתפלין שאסור להסיח דעתו מהן, וצריך לשמור עצמו בקדושה ובטהרה. ומי שאינו עושה כן, והוא מתנמנם בתפלתו עם התפלין, או מתנמנם בתפלה ובקריאת שמע, יוצא שכרו בהפסדו. ויותר טוב שיתפלל כראוי מאשר לומר סליחות בהשכמה באופן שכזה. [מרן החיד”א במורה באצבע אות רמה ורמו. מל”ח סי’ יא סכ”ג]. וכלל גדול אמרו בעבודת ה’, לשמור העיקרים ולהוסיף בחסידות, ולא לזלזל בעיקר ולקיים התוספת.
[ילקוט יוסף ימים נוראים, סימן תקפא – מדיני הסליחות סעיף י”ח]
