“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
ההלכה הוקדשה לרפואת חיים יהודה בן לאה בתוך שאר חולי ישראל
הַמְפַצֵּחַ גַּרְעִינִים אוֹ שְׁקֵדִים בְּשַׁבָּת, לֹא יַנִּיחַ אֶת הַקְּלִפּוֹת בְּתוֹךְ צַלַּחַת רֵיקָנִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. אֶלָּא יִתֵּן בַּתְּחִלָּה לְתוֹכָהּ גַּרְעִין אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, אוֹ שְׁאָר מַאֲכָלִים, שֶׁאָז הַצַּלַּחַת נַעֲשֵׂית בָּסִיס לִדְבַר הַהֶתֵּר, וְאַחַר כָּךְ יוּכַל לָתֵת בְּתוֹכָהּ אֶת הַקְּלִפּוֹת, שֶׁאָז הַכְּלִי חָשׁוּב כְּבָסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וּבְדִיעֲבַד שֶׁהִנִּיחַ אֶת הַקְּלִפּוֹת לְבַדָּן בְּצַלַּחַת רֵיקָה, אִם הוּא בְּגֶדֶר גְּרָף שֶׁל רֶעִי, מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה לְטַלְטֵל הַצַּלַּחַת כְּדֵי לִזְרֹק הַקְּלִפּוֹת. וְאִם לָאו, לְכַתְּחִלָּה יַנִּיחַ בְּתוֹכָהּ דְּבָרִים שֶׁל הֶתֵּר וִיטַלְטְלֶנָּה. וְהַמֵּקֵל, גַּם בְּלֹא זֶה יֵשׁ לוֹ עַל מַה-לִּסְמֹךְ.
וְאִם הִנִּיחַ הַקְּלִפּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן וְצָרִיךְ לִמְקוֹם הַשֻּׁלְחָן, אֲפִלּוּ אֵין עָלֶיהָ אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ הַשֻּׁלְחָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאִם יֵשׁ מֶלַח עַל הַקְּלִפּוֹת, הַמֵּקֵל לְטַלְטְלָם בַּיָּד יֵשׁ לוֹ עַל מַה-לִּסְמֹךְ.
[ילקוט יוסף שַׁבָּת כֶּרָךְ ב’ עמוד תפא].
