“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
ההלכה הוקדשה לרפואת חיים יהודה בן לאה בתוך שאר חולי ישראל
כְּבָר פָּשַׁט הַמִּנְהָג לַעֲנֹד בְּשַׁבָּת שָׁעוֹן הַפּוֹעֵל עַל יְדֵי בָּטֶרְיָה, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר, דְּחָשִׁיב כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, [וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין עֵרוּב רְאֵה סִימָן שא].
שְׁעוֹן יָד שֶׁהִתְקַלְקֵל אֵין לְעָנְדוֹ וּלְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין מֻקְצֶה.
[ילקוט יוסף שַׁבָּת כֶּרָךְ ב’ עמוד תעג בסוף ההערה]