“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
ההלכה הוקדשה לע”נ הגאון הרב שמואל בן הרב שלמה זלמן (אוירבך) זצוק”ל
להקדשת הלכה יומית לחץ כאן
המצה שיוצאים בה ידי חובה בלילה הראשון של פסח, צריכה להיות שמורה משעת קצירה, ושל עבודת יד.
ובמקום שאי אפשר להשיג מצה שמורה משעת קצירה, אלא משעת טחינה או משעת לישה, יוצאים בה ידי חובה בשעת הדחק, ויכולים לברך על מצה כזו על אכילת מצה. והיינו בחטים שנלקחו מן הגויים, ונטחנו על ידי ישראל, ונשמרו מאותה שעה ואילך, אבל לא נשמרו משעת קצירה. אולם מצה שלא נשמרה משעת לישה ואילך פשיטא שאין לברך עליה, ואין יוצאים בה ידי חובת מצה.
[ילקוט יוסף פסח ב’, סימן תנג סעיף ד’]
