“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
ההלכה מוקדשת לרפואת חיים בועז בן יפה וחיה אפרת רחל בת לאה
נֶאֱמָר בִּישַׁעְיָה “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג“, וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסִי, כָּל הַמְּעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁנֶּאֱמָר אָז תִּתְעַנַּג עַל ה‘ וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָנַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹ‘ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר נִצּוֹל מִשִּׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רָב, כָּל הַמְּעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת. [יַלְקוּ”י שַׁבָּת כֶּרָךְ א’ חֵלֶק רִאשׁוֹן, מַהֲדוּרַת תשע”א, עַמּוּד כה].