בס"ד, ‏כ"ג אלול תשע"ה

1753-2/ע"ה

לכבוד

היקר והנעלה, כש"ת ה"ה … … נ"י

שלום וברכה,

למענה לשאלותיו הנני להשיב:

בדבר ההפטרות תלתא דפורענותא שאומרים בשבתות שבימי בין המצרים, אין לאומרם בניגון איכה, ואין לשנות מהטעמים הרגילים, וכך המנהג בהרבה קהלות הספרדים, וכמ"ש הב"י הרדב"ז הברכ"י ועוד, ובפרט בקריאת ההפטרה שהיא בפרהסיא, ואין להראות שום אבלות בפרהסיה, ולכן יש לקרוא ההפטרות בטעמים הרגילים. ואמנם אצל האשכנזים יש שנהגו לנגן בהפטרה ניגן של איכה. והרב בעל מנחת אלעזר, רבי חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, בספרו דברי תורה (ח"ו אות צ"ח), ובספר מנהג ישראל תורה (או"ח סי' תצ"ג סעיף ז') הביא בשמו של בעל קול אריה, רבי אברהם יהודה שוורץ, שמתרעם כי רע עליו המנהג הנפוץ אצל האשכנזים לנגן בשבתות של בין המיצרים פזמון לכה דודי בניגון של אלי ציון, שהרי זה כאבלות בפרהסיא. ובספר נטעי גבריאל (הל' בין המצרים ח"א פרק מ"ז הע' ג') כתב, ולפענ"ד ליישב מנהגן, כי חרוז לכה דודי היו מזמרים קודם כניסת השבת, שדרכן היה להתפלל בעוד יום, והא ראיה שמנהג האשכנזים והובא בפרי מגדים (או"ח סי' רפ"ז) שהאבל בא לבית המדרש לפני אמירת שיר של יום השבת, דאחר כך הוי כאבלות בפרהסיא. ע"ש. והכי נמי לענין זה, מה שאין כן אנחנו שמתפללים אחר השקיעה זמן בית השמשות, עכ"פ כבר חל קדושת השבת, ולכן שפיר מנהגנו לזמר כרגיל בכל שבת.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול