בִּמְקוֹם צֹרֶךְ, כְּגוֹן שֶׁהוּא צָמֵא לִשְׁתּוֹת אַחַר הַשְּׁקִיעָה, בְּתוֹךְ זְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֶפְשָׁר לְהָקֵל לִשְׁתּוֹת מַיִם כְּדֵי לְהָפִיג צִמְאוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁנֶּאֱסַר מִיָּד בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אִם הוּא צָמֵא מְאֹד, יֵשׁ לְהָקֵל לוֹ לִשְׁתּוֹת מַיִם.