בְּשָׁנָה מְעֻבֶּרֶת, יוֹם י"ד וט"ו שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן, (השנה תשפ"ד ביום שישי ושבת) אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹרְאִים בָּהֶם הַמְּגִלָּה, מִכָּל מָקוֹם אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית, וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶם אֶלָּא לְחָכָם בְּפָנָיו, וְאֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם, וְאֵין אוֹמְרִים בָּהֶם בִּתְפִלָּה מִזְמוֹר יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וּמִזְמוֹר תְּפִלָּה לְדָוִד. אִם חָל בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ צֶדֶק. אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים אֵין נוֹהֲגִים בָּהֶם. וְנָכוֹן לִנְהֹג בָּהֶם מִקְצָת מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, י"ד לִבְנֵי פְּרָזִים, וט"ו לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם. וּמָה שֶׁאֵין קוֹרְאִים הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר רִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (מְגִלַּת אֶסְתֵּר ט, כא), לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם י"ד וט"ו "בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה", מָה בְּכָל שָׁנָה אֶדֶר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן, אַף בְּשָׁנָה מְעֻבֶּרֶת אֵין הַפּוּרִים נוֹהֵג אֶלָּא בַּאֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן, וְלִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִגְאֻלָּה, דְּהַיְנוּ לִסְמֹךְ פּוּרִים לְפֶסַח, עָדִיף.

ילקוט יוסף פורים מהדורת שנת תש"פ, סימן תרצז – הספד ותחנון בי"ד וט"ו אדר, הלכה ד'