“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
אָסוּר לִטְעֹם כְּלוּם קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ, וַאֲפִלּוּ מַיִם אָסוּר לִשְׁתּוֹת. [אֲבָל מֻתָּר לִרְחֹץ פִּיו בַּמַּיִם כְּשֶׁפּוֹלֵט אֶת הַמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַהֲנָאַת טְעִימָה].
הָרוֹצֶה לִטְעֹם מְעַט מִיַּיִן הַקִּדּוּשׁ וְלִפְלֹט, קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ, כְּדֵי לַעֲמֹד עַל טִיבוֹ, אִם רָאוּי הוּא לִשְׁתִיָּה בִּשְׁבִילוֹ, אֵין בְּזֶה אִסּוּר טְעִימָה קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ.
יַלְקוּ”י שַׁבָּת א’ חֵלֶק שְׁלִישִׁי, מהדורת תשע”ב, סִימָן רעא -פרק ט’ – איסור טעימה קודם הקידוש, סְעִיף נא,נב
