בס"ד, ‏כ"ח תשרי תשפ"ג, 51-2/פ"ג

לכבוד כש"ת ה"ה ר' מאיר עוזר הי"ו
שלום רב,
הערה בחזו"ע סוכות (ע' פד)
ראיתי מ"ש כב' להעיר על מ"ש מרן אאמו"ר זצ"ל בספרו חזון עובדיה סוכות (דף פד סעיף יב) וז"ל, אם פירס סדין על הסוכה או תחת הסוכה להגן עליו מפני החמה מפני שהחמה מגיעה על גופו פסולה, ואם פירס תחת הסכך סדין המצוייר יפה כדי לנאותה בתוך ארבעה טפחים לסכך כשרה, "ואף לכתחילה מותר", וכן אם פירס הבגד תוך ארבעה טפחים לצורך הבגד עצמו לאוורר אותו "מותר". עכ"ל.
והנה בדין שכתב "אם פירס הבגד תוך ארבעה טפחים לצורך הבגד עצמו לאוורר אותו מותר", במקורות שם שמציין אאמו"ר זצ"ל כתב בתר איפכא (בד"ה וכשפירסו), לאחר שהביא מחלוקת הראשונים בזה שלדעת הריטב"א (סוכה י:) מותר לכתחילה לעשות כן, אך הר"ן (שם) כתב שראוי להחמיר בזה ושכן פסק מרן הש"ע (בסי' תרכז סעיף ד) שרק לצורך נוי מותר לפרוס בגד (וכפי שפירש הגר"א בדברי השו"ע), ושכן העלה המ"ב בביאור הלכה (ס"ס תרכט). ע"כ.
ומבואר מזה דנקיט בחזו"ע בדעת מרן השו"ע להחמיר בזה שלא לפרוס בגד אפ' לצורכו כדי לייבשו או לאווררו תחת הסכך תוך ארבעה טפחים. ולא כמו שכתב למעלה בהלכה להקל בזה.
ובאמת שבהערה זו הרגשנו בכך כבר לפני כמה שנים, ולכן בילקוט יוסף מועדים סוכות (מהדורת תש"פ, ע' קפב סעיף ד) השמטנו הלכה זו של היתר פריסת בגד לצורך הבגד ורק לנוי כתבנו שמותר. וכך ראינו לעוד תלמידי חכמי בני דורנו שהרגישו בכך, ע' בספר אור שבעת הימים (ח"ב ע' ער), ובעוד קבצים תורניים שהאריכו בזה. וצ"ע. (ועיין בילקו"י שם מש"כ בע' קפד).
אך לא אכחד כי יש מקום לדון בארוכה בדין זה, בהיות ואיכא ספק ספיקא בדין זה שהרי שמא הלכה כדעת ר"ת והרא"ש ועוד, שכל בגד מותר לפורסו תחת הסכך אפ' שאינו עשוי לנוי כל שאינו עשוי להגן מהסכך שלא יתמעט ויהיה צילתו מרובה מחמתו, אלא מפני הנשר או מפני החמה או לכל דבר אחר מותר כמבואר בב"י ובמרן השו"ע סו"ס תרכ"ט, ושמא הלכה כדברי הריטב"א והמאירי (שם) שאף שאסור לפרוש בגד להגן מפני העלין והחמה אבל לצורך הבגד כדי לייבשו או לאווררו מותר.
ואף שכתבנו שדעת מרן השו"ע להחמיר בכך ושכן העלה המשנה ברורה (בביאור הלכה ס"ס תרכ"ט) וכמ"ש בחזו"ע שם, מ"מ גם בזאת נחלקו האחרונים בדעת מרן וכפי שנקט בשו"ת בית דוד (סי' תמא, וע' בגיליון בית דוד הנד"מ בהוצאת מכון הכתר לרה"ג הרב ישראל ביתן שליט"א) שדעת מרן השו"ע כר"ת שכל פריסת בגד מותר (כל שאינו עשוי להרבות צל) ואף שהרב ערך השלחן חלק על הבית דוד ונקט שהעיקר בדעת מרן השו"ע לאסור בזה וכמ"ש בילקו"י (שם), מ"מ גם הרב אליה רבה ז"ל כתב שנראה לו עיקר כסברת הי"א שהיא סברת ר"ת, שכן הרא"ש, ורי"ו, ומרדכי, ואגודה, הסכימו כר"ת. וע"ע לרב בית השואבה (ע' קיז) שכתב שגם לדעת האוסרים (רש"י ודעימיה) כשהוא פורס בגד לצורך הבגד אסור רק מדרבנן מפני הרואים – כל שאינו ניכר דלצורך הבגד הוא פרוס שם, אבל אם ניכר דלצורך הבגד הוא, כגון שהוא שרוי במים שרי לנאות. ע"כ.
ולכן יש מקום לומר שאף שלדינא נקט מרן אאמו"ר זצ"ל בהערה (הנ"ל) שדעת מרן השו"ע להחמיר בפריסת בגד אפ' שהוא לצורך הבגד, אך שכתב את ההלכה למעלה נקט שבדיעבד מותר, וכך מדוייק בלשונו, שהרי בפריסת בגד לשם נוי נקט,"שלכתחילה מותר" אבל בפריסת בגד לצורך הבגד כתב שאם פירס בגד לצורך אוורורו וכו' "מותר" שהוא לשון דיעבד. ודו"ק.
מן האמור: העיקר לדינא כדעת מרן השו"ע שראוי להחמיר שאין לפרוס בגד אפ' לצורך אוורורו או לייבשו אפ' תוך ארבעה טפחים לסכך ומ"מ מי שעשה כן אין למחות בידו.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון
הרב הראשי לישראל