האם מותר להשתמש ברכבת שעבדו בה בשבת?

בס"ד, ‏י"ט כסלו תשע"ח

391-2/ע"ח

לכבוד

כש"ת שמן תורק שמו, הרה"ג הרב צבי פנחס שפירא שליט"א

ראיתי מ"ש כב' באורך להוכיח מדברי הראשונים ואחרונים, שיש לאסור מעיקר הדין לצבור להשתמש במסילת הרכבת שבונים בין באר שבע לדימונה, אף אם נבנה על ידי פועלים נכרים, וחיליה דמר הוא מדברי השו"ע או"ח סי' רמד סעי' ג' ובנושאי כלים שם.

והנה בנדון זה יש מקום להאריך, וכתבנו בכל כיו"ב בילקוט יוסף שבת כרך ג' סימן שיח. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ח חאו"ח סי' כח, אשר נשא ונתן בתורה זו באורך, מתורתן של ראשונים ואחרונים, והביא מ"ש בספר תורת חיים סופר (סימן רמד סק"י), שתמה על מ"ש הפמ"ג (בא"א ס"ק יא), שלדעת המג"א מסייע בתיבנא, או שכירי יום אף מדינא אסור להכנס בו, והיכן מצא כן במג"א, והרי מוכח במ"ק (יב.) שבשניהם אין אלא חומרא בלבד, ואף בסייע בתיבנא בהדייהו מדינא שרי, אלא דלא חשיב קבלנות גמורה, [וכמ"ש בתוס' הרא"ש שם. וכן מבואר בחי' הריטב"א שם, דבדיעבד שכבר נבנה, הוא רק חומרא מלהכנס בו, אף שעשה עבירה במה שסייע בתיבנא בהדייהו].

ושם העלה דהעיקר להלכה כמ"ש הט"ז, שגם באופן שנבנה באיסור גמור, דהיינו ע"י פועלים שכירי יום, יש להתיר להכנס בו בדיעבד לאחר שכבר נבנה. כי מנין לנו שיהיה אסור להכנס בו, ואדרבה מסימן שכ"ה מוכח שאינו אסור בהנאה וכו'. ע"ש. וגם הגאון מהר"י עייאש במטה יהודה פירש דעת מרן להתיר מדינא גם בנבנה באיסור גמור, וכדברי הט"ז והגר"ז וסיעתם. ונראה מדבריהם שאפילו עשה כן במזיד, שידע שאסור לבנות בשבת ע"י שכירי יום גויים, ועבר על האיסור ובנה על ידיהם, אין לאוסרו בדיעבד להכנס לתוכו, וכל שכן לאחרים, וכ"ש בקבלנות.

ואמנם בערוך השלחן (סוף סעיף ט) כתב בפשיטות, שאם הודיעוהו בעלי הוראה שאסור לו לעשות בקבלנות, משום חשד שיאמרו שכירי יום הם, ולא שמע בקולם, אף בדיעבד אסור. ע"ש. וכן בשו"ת אמרי אש (ס"ס יד) כתב לדון במ"ש האחרונים דבדיעבד סמכינן על דעת ר"ת בקבלנות, שאם התרה בו הרב מרא דאתרא לבל יעשה כן, ולא שמע בקולו, צ"ע אם זה נחשב כדיעבד לאחר שנבנה הבית, או דדמי למ"ש בש"ע אה"ע (סימן יא ס"ח) דבכל הני דאמרינן שאם עבר וכנס לא יוציא, כל שהתרו בו ועבר וכנס לא מקרי דיעבד, ומפקינן לה מיניה. וצ"ע. ע"ש. וכן הובא בשו"ת יד יצחק ח"ב (ס"ס רנו). וע"ע בשו"ת לחם שלמה (חאו"ח סימן נ). ע"ש. ומ"מ נראה שיש לצדד להיתר, ועכ"פ לאחרים מיהא נראה ודאי דמשרא שרי. ודו"ק. (ובנידון השאלת שלום הנ"ל יש לצרף לסניף מ"ש הפרי השדה הנ"ל דמ"ש נכון להחמיר שלא יכנסו בו, מ"מ אם הוא צריך לו לדירה יש להתיר. ודו"ק)

ושם העלה עוד בעניין בית הכנסת שנבנה ע"י גויים בשבת בקבלנות על ידי פועלים גויים, דיש כמה צדדים להקל להכנס לבית הכנסת לתורה ולתפלה, ואין בזה אפילו חומרא ממדת חסידות, ואף שנבנה בשבת בקבלנות ע"י גוים, ולדעת מרן הש"ע עכ"פ נכון להחמיר בכה"ג, מ"מ בנ"ד מלבד דהוי בנין של מצוה, דבכה"ג יש אומרים דליכא חשדא, משום דלא שייך שיעשו מצוה הבאה בעבירה, ועוד שקרוב לודאי שכמעט כל בני העיר בונים בקבלנות, ואפילו בספק קבלנות יש מקום להקל, וכמ"ש השואל ומשיב ומהרש"ם, וכן יש לצרף דעת הפוסקים שאומרים דברבים ליכא חשדא, ועוד שאנשי הועד הקודם אשר בנו את בהכ"נ ע"י קבלנות בשבת, הרי לא מכיסם וממונם בנאוהו, כי אם מתרומות הקהל, ויכולים לומר להם לתקוני שדרתינכו ולא לעוותי, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ועכ"פ לגבי הקהל הו"ל כאחרים שמותר להם ליהנות מבהכ"נ הזה.

והואיל ומעיקר הדין אפי' אם היה נבנה באיסור גמור, אין שום איסור להכנס בו, וכמ"ש גדולי האחרונים אליבא דמרן הש"ע, וכן הסכימו לדינא. וכל הדיון הוא לענין החומרא ממדת חסידות, בצירוף כל הני טעמי תריצי יש לומר שאפילו חומרא ממדת חסידות ליכא, הילכך אין להחמיר כלל מלהכנס לבהכ"נ הזה לתורה ולתפלה.

והן אמת בעוונתינו הרבים שאין להקל כל זה לכתחילה אבל מאחר שאין שומעין לנו בדבר זה, בדיעבד ובדוחק גדול יש לסמוך על הפוסקים, דנקטי' דלא נאסר בהנאה וא"צ להמתין בכדי שיעשו. וע' בילקו"י הנ"ל לגבי דבר שנעשה בכל השבוע מתי אזלי' בתר רוב הימים מבחינת כל דפריש, והיכא שידוע על דבר שחלק זה נעשה בשבת באיסור. ע"ש.

ועוד, שיש מחלוקת באחרונים אם בנבנה לצורך אחרים, בשבת, אם דינו כדין המבטל איסור לכתחלה לצורך אחרים, שבש"ע יו"ד סי' צט מבואר הדין במי שביטל במזיד או שביטלו בשבילו, אבל באורח חיים סימן שיח לא מבואר הדין במי שבישל לצורך אחרים, ודייקו כמה אחרונים שיש לחלק בין איסור שבת שאין אדם חוטא ולא לו, לבין איסור מבטל איסור לכתחלה דלא שמיע לאינשי כל כך חומר האיסור, ולכן שם נאסר גם למי שביטלו בשבילו, משא"כ בשבת. ויש בזה מערכה לקראת מערכה כמבואר בילקוט יוסף שבת כרך ג' בדין נייר שנעשה בשבת, וכן בסוכר שנעשה גם בשבת, דמלבד הטעם שהולכים אחר רוב הימים, הנה כל שנעשה לצורך אחרים אינו ברור שנאסר במזיד לעולם. ראה שם.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול