(תשובה זו הובאה בקיצור)
בס"ד, ח' תשרי תשפ"ב, 28-4/פ"ב
לכבוד
החשוב והנעלה, כש"ת הרב … … … נר"ו
שלום רב,
עוד רגע אדבר, במה שנתעוררה השאלה באחרונה, אם לצורך קיום האדם יש חובה לעשות חיסון מפני המגפה הקיימת כיום. וראשית יש להקדים כי תורתנו היא תורת חיים, ומצוה אותנו ונשמרתם מאד לנפשותיכם, מכאן למדו חכמים בברכות לב. שהאדם צריך להזהר מאד שלא יביא עצמו לידי סכנה. ועוד נאמר בפרשת אחרי מות, ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה', ובגמ' יומא פח. אמרו, וחי בהם, ולא שימות בהם, [כיון שאדם חי יכול לעשות רצון הבורא יתב', אבל במתים חפשי כבר לא יכול לקיים מצוות ולעסוק בתורה, ולכן צריך האדם לעשות השתדלות ככל שיוכל כדי שיוכל לחיות ולעשות רצון הבורא].
ועוד אמרה התורה, וחי בהם, ודרשו חכמים בגמ' יומא פה: ולא שימות בהם. ולכן פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, חולה שיש בו סכנה אוכל ביוהכ"פ, מחללים שבת על חולה שיש בו אפילו ספק סכנה. וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות שבת ה"ג) בזה הלשון: "ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם'.
וכבר כתבו התוס' (ב"ק כג.) "יותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק", ובכלל האיסור להזיק את חבירו, גם החובה למנוע מצב העלול להדביק את חבירו במחלה ח"ו.
הגאון רבי עקיבא איגר זצ״ל פירסם קריאה בתקופה בה השתוללה הכולי-רע באירופה וכתב שם: "כבר הזהרתי פעמים הרבה אזהרה אחר אזהרה שיהיו הנהגתם… כפי אשר סידרו, ואשר שפטו הרופאים… ולא יעברו על דבריהם".
והנה בימים אלה התחילו לעשות חיסון כאן בארץ כנגד הנגיף, ורבים שואלים מה היא עמדת ההלכה, האם חייבים לעשות חיסון, או שזה רשות למי שרוצה, והאם יש איזה סיכון בחיסון.
נאמר בתורה בפר' משפטים, ורפא ירפא, ובגמ' ברכות ס. ב"ק פה. מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. והש"ך ביו"ד (סי' שלו ס"א), מסביר, שהרופא רשאי לרפא גם כאשר יש חשש שמא יזיק: "שלא יאמר הרופא מה לי לצער הזה, שמא אטעה ונמצאתי הורג בשגגה", עכ"ל.
לכן מותר לרופא לטפל בחולה גם אם יש איזה סיכון בטיפול, אם ע"פ רוב ירפא את החולה.
והנה בזמנו כאשר המציאו את החיסונים לילדים, היו מיעוט ילדים מסויימים שלא רק שהחיסון לא השפיע עליהם אלא אדרבה זה הזיק להם. וכבר מבואר ד"ז בגמ' נדה (דף ל:), שלא כל גוף מקבל סמא [תרופה], והחיסונים נעשו כדי לדכא את המחלה משורשה, והוא תיקון עבור הרבים, ולכן החליטו לחסן את כל האוכלוסיה.
לפני כמאתיים וחמשים שנה כאשר הרופא האנגלי אדוארד ג'נר פיתח את החיסון נגד האבעבועות השחורות עלתה שאלה זו על שלחנם של גדולי ישראל, בתפארת ישראל (אבות פ"ג בועז אות א) כתב ש"החסיד יענער" שהמציא את החיסון הוא מחסידי אומות העולם ובדין הוא שיטול שכרו לעוה"ב על שהציל אלפים ורבבות מרדת שחת. והביאו בשם אחד מרבני הזמן, רבי אברהם המבורג שהיה רב בהאג ואח"כ בלונדון, שפרסם ספר בשם עלים לתרופה, שבו דן בשאלה זו וליקט כמה תשובות של רבני הזמן וכולם כאחד ענו ואמרו שיש לקחת חיסון זה אף שבזמניהם ידעו שיש איזה אנשים שאכן מתו כתוצאה מהחיסון. ובשו"ת זרע אמת ח"ב סי' לב. התכתב עם חכם אחד רבי חיים יהודה גירון רצוא ושוב בשאלה זו. ופקפק השואל אם מותר לקחת חיסון זה כיון שיש בו סכנה ויש שמתו על ידו, אף אם סכנה רחוקה היא, והזרע אמת השיב בארוכה והסיק דכיון שאילולי החיסון הסכנה גדולה לאין ערוך מהסכנה שע"י החיסון עדיף לקחת את החיסון. והזרע אמת כתב לו דאף שלדעתו ראוי לקחת חיסון זה מ"מ יראי ההוראה רשאים למשוך ידם ולנהוג בשב ואל תעשה, ע"ש. ואף שהזרע אמת הראה פנים לכאן ולכאן בספר זבחי צדק להגאון רבי עבדאללה סומך (י"ד סי' קטז) הביא דברי הזרע אמת וכתב לעומתו "אנן בדידן תהילות לאל יתב' יש לנו רופאים מומחים ע"ז שעושים הברכה ולא ניזוק אדם מעולם וכן מעשים בכל יום". גם בכה"ח יו"ד סי' קטז, אות ס', הביא שיש לעשות החיסון לילדים כנגד אבעבועות,. וכ"ה בתוכחת חיים להגר"ח פלאג'י (פר' ויצא בד"ה ומ"מ אם יצטרך).
הרי שגדולי האחרונים נקטו שראוי לקחת חיסונים אף שבימיהם אכן ידוע היה שיש שמתו ע"י החיסון, כיון שאלה היו מיעוטא דמיעוטא וללא החיסון מתו רבים, ואם כך פסקו בימיהם ק"ו בימינו, כי החיסונים בימינו בטוחים לאיל ערוך ממה שהיו בימי קדם. [חלק מהדברים מבוארים בספר הנפלא חשוקי חמד].
ולגבי החיסון נגד הקורונה, בבדיקות שנערכו ע"י החברות המייצרות תוך שקיפות מלאה ופיקוח ע"י גורמים חיצוניים השתתפו כשמונים וחמשה אלף איש, לקחו את החיסון ולא נמצא אף אחד שמת כתוצאה מהחיסון. נפטרו שנים בלבד. לא אובחן שום קשר בין סיבת המות ובין החיסון. לדעת כל המומחים על אף המהירות שבפיתוח החיסון ואישורו, חיסון זה הוא מן היעילים והבטוחים שפותחו. וכיום (תשרי תשפ"ב) שהתחסנו למעלה משני מיליארד בני אדם ויש נתונים ברורים, הוכח ללא ספק יעילות החיסון ובטיחותו. עכ"פ מיסודות ההלכה לסמוך על דעת המומחים והרופאים שבכל תחום ותחום, ויש הלכות מפורשות גם כיצד יש לנהוג כאשר יש סתירה בין דעתם של רופאים שונים, וכל כה"ג יש משקל לדעת הרוב, ולדעת המומחים הגדולים ביותר, וכמבואר בשו"ע סימן תרי"ח סעיף ג', ובמשנה ברורה סק"י.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מכתב מרן הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א שפורסם בתחילת החיסונים:
