בס"ד, ‏כ"ח שבט תשפ"א, 781-2/פ"א

לכבוד

היקר והנעלה, כש"ת ה"ה … …. יצ"ו

לשאלתו האם מותר לצאת לחו"ל לצורך חופשה או לראות פלאי הבריאה וכיו"ב, באופן שהיציאה לשם הינה למטרת טיול בלבד להתאוורר, כשהוא שומר על הרוחניות.

הנה בגמ' ע"ז (יג.) מבואר, שאין לצאת לחו"ל אא"כ לישא אישה, לצורך פרנסה ולימוד תורה. ובגמרא כתובות (קי:) אמרו, תנו רבנן לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה, אלא לומר לך, כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים, אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים. ע"כ. וכן הוא בתוספתא (פרק ה' דעבודה זרה ה"ב) ולמדו כן ממ"ש יעקב: ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוקים. ע"ש.

וכן פסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה ט'): אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה ולישא אשה, או להציל מן הגויים ולחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחו"ל אסור אא"כ חזק הרעב בארץ, ואעפ"כ אין זו ממדת חסידות וכו'. ואסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל לטייל אפילו ע"מ לחזור לא"י.

וע' בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן קעג), שדייק מדברי הרמב"ם הנ"ל, דעיקר האיסור הוא דוקא בדירת חו"ל, וכלשון הגמ' כתובות הנ"ל כל הדר בחו"ל, וזה לא התירו אלא אם חזק הרעב בא"י, אבל לצאת ולחזור והוא שוכן בקביעות באר"י, התירו במקום צורך אפילו לצורך סחורה, ורק שלא לצורך כלל לא התירו אפילו עראי. ולכאורה הרי למדו דין זה מדוד המלך, והרי דוד חזר, אלא שדוד חשב שישאר שם, ולכן נקרא כעע"ז אף על פי שהי' רק לזמן. ועכ"פ בטיול בעלמא, ע"פ סברא זו לא נקרא צורך.

ואם נוסע לצורך כיבוד אב ואם כדי לראותם ולשמחם כשיראו אותו ואת המשפחה, יש להתיר. וכפי שביארנו בס"ד בילקוט יוסף הלכות כיבוד אב ואם (פרק ט' סעיף נ"ב) שמותר לרדת לחוץ לארץ כדי לראות פני אביו או אמו ולחזור לארץ ישראל, ובהערה (אות נ"א) הבאנו דברי הרשב"ץ בחלק ג' (סי' רפ"ח) שכתב, שאין להתיר לצאת מא"י לחו"ל אלא למצות ת"ת ולמצות כיבוד אב ואם, וכן מצינו בגמ' (קדושין ל"א:) במעשה של רב אסי שהיתה לו אמא זקנה בחו"ל, ושאל את ר' יוחנן מהו לצאת לחו"ל, וא"ל אסור, לצאת לקראת אמו מהו, א"ל איני יודע, וכשהפציר בו לענות לו השיב לו ר"י נתרצית לצאת, המקום יחזירך בשלום, ופי' המהרש"א שכונת רבי אסי לשאול לצאת ע"מ לחזור, והשיב ר"י נתרצית לצאת משום כיבוד אם, המקום יחזירך לא"י בשלום, וכן מבואר מדברי המאירי (קדושין ל"א:) שמותר לצאת מא"י לחו"ל לקראת אביו או לקראת אמו, וכן לשאר מיני כיבוד, ומהלשון לצאת לקראת אביו משמע שהיציאה היא זמנית, ועל כן אם יוצא כדי לבקרם ובדעתו לחזור לארץ ישראל, ועיקר מושבו בארץ ישראל, מותר לו לצאת לבקרם, ואין הבדל אם הם מגיעים לארץ ישראל או לא מגיעים, כל שיש בזה משום כיבוד אב ואם, וההורים שמחים שהבן מבקרם, ורואים אותו וכ"ש אם עוזר להם ומסייע להם בכמה דברים שצריכים, מותר לו לצאת אם דעתו לחזור לארץ ישראל.

וכאשר היציאה לחו"ל הינה על מנת להשתטח על קברות הצדיקים, כתב המהרי"ל (סוף הלכות תענית עמוד ע"ר) שנוהגים להשתטח בבה"ק מקום מנוחת הצדיקים והוא מקום קדוש וטהור. ובשו"ת שדה הארץ ח"ג (חאה"ע סי' י"א) כתב, שאע"פ שלא נמצא כתוב בשום א' מהמחברים אם יש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, מ"מ אפשר שיש בזה מצוה, וזכות הצדיקים יגינו עלינו שימלאו משאלותינו לטובה, כמו שמצינו בכלב. וכבר העיד האר"י ז"ל כי בהשתטח האדם על קבר הצדיק, ובפרט אם יודע לעשות ייחוד השייך לאותו צדיק, תהיה נשמת אותו צדיק לעזר ולסיוע גדול לאותו אדם.

ומרן החיד"א בברכי יוסף (א"ח סי' תקס"ח אות יא) הביא מתשובה כ"י של מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) שכתב, שהמתגורר בארץ ישראל, ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל, או שהוא מתגורר בירושלים ורוצה ללכת לקברי צדיקים שבארץ ישראל, מותר ללכת על דעת לחזור. וע"ע להרב בתי כהונה (בי"ד ח"א סוף סי' כ"ג). גם בשדי חמד מערכת א"י (סי' א אות א) דן בזה, שאף שאסור לצאת מא"י לחו"ל, מ"מ אם רוצה לצאת בשביל להשתטח על קברות הצדיקים שרי. והביא דברי הרב לגבי כהנים שנהגו להשתטח על קברות צדיקים. ולהלכה ודאי לכהנים אסור, אלא שיש ללמוד מזה כל שכן לגבי היתר יציאה לחו"ל. ובפרט שעושה כן על מנת לחזור שיתכן שאין בזה כל איסור, כמ"ש כמה פוסקים לגבי ישיבה במצרים. ועוד שיתכן שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו.

ואע"פ שבשו"ת משפט כהן (ענייני א"י סי' קמז) פקפק בזה, דנהי שמצינו שיש ענין בהשתטחות על קברי הצדיקים, מ"מ וכי יש מצוה להשתטח על כל קברות הצדיקים שבעולם, ולמה לן לאהדורי דוקא על קברי חו"ל. וגם בת"ת ס"ל לר"י (ע"ז יג.) שלא הותר רק כשאינו מוצא ללמוד, והא דלא איפסיקא כוותיה, הוא מטעם שלא מן הכל אדם זוכה. וזה לא שייך לענין ההשתטחות על קברי צדיקים, דמנ"ל לחלק בין צדיק לצדיק. ועוד, דאמאי תיחשב למצוה, דמצינו רק שהיא תועלת, שעי"כ הצדיקים מבקשים עליו רחמים, אבל מצוה מנ"ל. ובפרט שיכולים להשתטח במערת המכפלה על קברי האבות הקדושים. עכת"ד.

אולם יש לומר שהצורך בבקשת רחמים הוי צורך חשוב, וכמו שהתירו לגבי פרנסה, כמבואר ברמב"ם בפ"ה ממלכים הנ"ל, שמותר לצאת לחו"ל לסחורה. וכ"כ בשו"ת שדה הארץ להגאון רבי אברהם מיוחס (ח"ג חאה"ע סי' י"א) מהטעם הנ"ל, וכתב שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד: ובתוס' שם). ולכן מותר לצאת מאר"י לחו"ל כדי להשתטח על קברי הצדיקים, כיון שדעתו לחזור לאר"י. ע"ש.

וכיוון לזה ג"כ בשו"ת משנת יוסף (סי' נה), דענין התפילה חשיב ג"כ כדי חייו, לא פחות מסחורה, כמבואר בגמ' (שבת י.) שהתפילה נקראת חיי שעה, ופרש"י שם, מטעם שהיא לרפואה לשלום ולמזונות. ולפ"ז, כמו שמותר לצאת לחו"ל בשביל צורך מזונות, כך מותר לצאת בשביל להתפלל שנזכה למזונות וחיי נפש. וכמ"ש בפאת השולחן (הל' א"י סי' ב, ס"ק כח) שטעם היתר יציאה לחו"ל לסחורה, לפי שהוא חייו, וישוב א"י תלוי בה.

ובעיקר ההערה, כבר העיר בזה מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן עד), שלא ידענו מה מצוה יש להשתטח על קברי הצדיקים, [ולפ"ז היה נראה שאין לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי הצדיקים אפי' על מנת לחזור], אלא שסיים שם שמדברי מהרי"ל שהביא הב"י (סי' תקסח) בנודר ללכת על קברי צדיקים וכו', משמע שנחשב נדר מצוה. וכן מהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וראה מה שכתב בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ה (עמ' קסג), ושם העלה שמותר לצאת מא"י לחו"ל לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מא"י לחו"ל לטייל אפילו על מנת לחזור לא"י. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לא"י. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בא"י, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפי' אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.

וכן עמא דבר שיוצאים מאר"י לצורך השתטחות על קברי צדיקים. [וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד עמ' רנד) שאם חוזר מיד לא"י מותר לצאת לחו"ל לצורך זה]. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סי' לה אות ה).

נמצא שלצאת לחו"ל כדי להשתטח על קברות הצדיקים הטמונים שם, יציאתם תיחשב צורך מצוה, בצירוף סברת הרב שבט הלוי הנ"ל. ועל כן מי שמיקל לסמוך על הנ"ל צריך לברך הגומל, וגם אם נאסור, אינו דומה למאבד עצמו, ששם הוא גרם למחלה שלו, וע"ז בעצמו רוצה לברך שנרפא מהמחלה בזה אמרינן שלא יברך, אך כאן הוא מברך על זה שתיקנו שהולכי מדבריות מברכים הגומל, וסו"ס כאן הוא היה בגדר הולכי מדבריות, ובפרט בחזרתו לארץ ישראל, ולכן יש לו לברך הגומל.

והנה, יציאה לחוץ לארץ במטרה להשתטח על קברי אבותיו, מחד הרי עושה להם נחת רוח במה שמתפלל על קברם לעילוי נשמתם. אך מאידך ראינו שאף בקברי צדיקים הפוסקים התחבטו בזה, וי"ל דאף אלה שהתירו לצאת לחו"ל לקברי הצדיקים, יודו שאין להקל בזה לענין קברי אבותיו. וגם נראה שיש להמנע מלצאת לחו"ל לצורך זה בלבד, שלימוד תורה שילמד איזה זמן לעילוי נשמת הוריו, שוה אלף מונים מזה שיסע לחוץ לארץ כדי לעלות על קברי אבותיו. ועיין במהרש"א (קידושין לא: חי' אגדות) שכתב, במעשה דרב אסי שאמר אי ידענא לא נפקא, דאין מצות כיבוד אב באופן זה שכבר מת. ע"ש. והתם איירי לענין לצאת להלוייה, וכ"ש שאין לצאת לחו"ל להשתטח על קברי אבותיו, ורק השתטחות על קברי צדיקים התירו.

ומעתה לגבי נידון דידן, האם מותר לצאת לחו"ל לזמן מועט מאד, אך ורק על מנת לראות את פלאי הטבע של יוצר בראשית ב"ה. הנה בכהאי גוונא יש מקום לצדד להקל. וע' בספר לקט יושר שהעיד על רבו רבינו ישראל איסרלן, בעל תרומת הדשן, שהלך בשבת כברת ארץ לראות זוג אריות שהובאו לעירו ושער מקומו. וסיפר מרן החיד"א בספר מדבר קדמות (מערכת ב' אות כ"ב) שבהיותו בלונדון ביקר בגן החיות, וראה שם חיות שונות ומשונות ונשר יפה מאוד בן מאה שנה. ובספרו מעגל טוב השלם הרחיב יותר הדיבור בעניין זה. [ואמנם כ"ז בהסתכלות בלבד במעשה ידיו של הבורא יתברך, אבל חלילה ללכת למקומות שמשתעשעים במעשה אכזריות על בעלי חיים, כמו מלחמת שוורים, והגורמים להטביע באדם מדה רעה ומושחתת של אכזריות, ומשחית נפשו הוא יעשנה. ולא כאלה חלק יעקב].

ואשר על כן, המיקל לצאת לחו"ל גם בנסיעה לראות פלאי הטבע, או בכדי לפוש לצורך מנוחה, באופן שאינו יכול לעשות כן בארץ, בכדי שאח"כ יוכל לחזור וללמוד יותר טוב, יש לו על מה לסמוך, כיון שאינו יוצא לגמרי, אלא על דעת לחזור.

ולגבי טיול לאילת, הנה בספר ילקוט יוסף הלכות שביעית (פרק א' הלכה ו') מבואר שאילת נחשבת לחוץ לארץ לכמה ענינים, לגבי חיוב תרומות ומעשרות, ולגבי שביעית, אך אין צריך לעשות שם ב' ימים טובים של גליות. ולכן הנכון להחמיר בזה, זולת אם עושה כן להרביץ תורה, או לחזק ידי לומדי התורה שם, או שצריך לישא אשה משם.

ברם, יש להדגיש, כי כל האמור אינו כי אם כשנוסע לראות את פלאי הבריאה של הקב"ה, וכגון מפלי הניאגרה, ושאר דברים שהטביע השי"ת בעולמו, שכאשר האדם רואה, עומד ומתפעל מכך ואומר: מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. לא כן כאשר נוסע לראות את המקומות שייצרו בני האדם, וכגון המגדל הגדול והיפה בעולם בדובאי וכדומה, שכן לא מן השי"ת הוא זה, אלא מעשי ידי אדם. ולשם כך אין היתר לצאת מארץ הקודש. [אא"כ הולך לנוח ושומר על הרוחניות].

ולכן מה שעשו לאחרונה הסכם שלום עם איחוד האמירויות, ורבים רוצים ליסע על מנת לראות את הפלאות שיש שם, על פי המבואר, אין להתיר לנסוע לשם כי אם לחזק את בני הקהילה ששם במסירת שיעורי תורה ויראה, או למטרת פרנסה וכדומה, שכן על פי הנשמע, הפלאות שיש שם אינם מהדברים אשר הטביע השי"ת בעולמו, אלא מעשי ידי אדם, שייצרו אי גדול ונפלא בצורת דקל, וכן מגדל גבוה וכדומה. ובכהאי גוונא שנוסע לשם רק למטרה זו אין מקום להקל.

ובס"ד בחנוכה אחרון (ה'תשפ"א) נסענו לשם לחנוך מבנה לתלמוד תורה ליהודים הנמצאים שם למסחר, הדרכנו את הפעילים שם כיצד להקים מקווה במקום שאין בו גשמים, נפגשנו עם ראשי המלוכה כדי לחזק את היחס שלהם ליהודים ולסייע בידי הרב שם בענייני הכשרות, ובדקנו ענין העירוב שם, ואף שאין שם הרבה יהודים דתיים, אבל גם עבור המיעוט היה צריך לזה.

ויה"ר שנזכה להבין בערך מעלת קדושת ארץ הקודש, ומנגד בטומאת ארץ העמים. ונזכה לגאולה הקרובה בב"א.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל