בס"ד, ‏ט"ו תמוז תש"פ, 1379-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה ….  …….. נ"י

שלום רב,

לשאלתו האם מותר להלוות סכום קטן בלא שטר ובלא עדים, ומה הדין אם הלווה כותב שטר בכתב ידו, ומה הדין אם המלוה אומר שאם ישכח מלשלם הוא מוחל על ההלוואה.

בגמ' ב"מ (עה:) אמרו, אמר רב יהודה אמר רב, כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים, עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. (שעובר על רוחו של הלוה לכפור. רש"י) וריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו, שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק. (כשתובעו המלוה וזה כופר הכל מקללים אותו ואומרים שהוא דובר שקר על צדיק עתק). אמרו ליה רבנן לרב אשי, קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן, שלח ליה רב אשי בהדי פניא דמעלי שבתא, לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן, שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתוב כתבא, שלח ליה אפילו אנא נמי? אמר ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה ומשתלי וגורם קללה לעצמי.

והרמב"ם (פ"ב מהל' מלוה ולוה ה"ז) כתב: "אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים, ואפילו לתלמיד חכם אלא אם כן הלוהו על המשכון, והמלוה בשטר משובח יותר, וכל המלוה בלא עדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וגורם קללה לעצמו". עכ"ל. וכ"ה לשון מרן הש"ע חו"מ (סי' ע סעיף א).

ולאו דוקא גמ"ח המיועד להלואות צריך להקפיד בזה, אלא גם המלוה באקראי צריך ליזהר בזה. וכמ"ש הגאון ערך שי (חו"מ סי' ע), ותמיהני שלא ראיתי לאנשי מעשה שיהיו נזהרים בזה, ולולא לשון הפוסקים הייתי מפרש שדקדקו לומר "כל מי שיש לו מעות", משום שחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, ולא שכיח כ"כ שיכפור, וזהו הטעם שכופר הכל פטור משבועה מה"ת, אלא רק מי שיש לו מעות המיוחדים להלוותן, ורגיל בכך, פעמים רבות, יזדמן לוה שיכפור הכל, אבל המלוה רק באקראי לית לן בה. אמנם הרמב"ם והטוש"ע שינו הלשון, אלמא שלא חילקו בכך.

ואף בזה"זשאין שבועת היסת, עובר משום לפני עור, וכבר כתב הלח"מ (פ"ב מה' מלו"ל ה"ז), דמה שפי' רש"י שעולה על רוחו לכפור, לאו למימרא שיעשה כן בזדון וברשע, דאטו ברשיעי עסקינן, אלא דחיישינן שישכח הדבר שהלוהו וישבע על כך, ולפי דעתו הוא אמת, שהרי לא נזכר בדבר, אבל כשיש עדים אע"פ שלא יזכור, על כרחו יפרע ולא ישבע, וראיה לזה מדאמרי' כ"ש מר דטריד בגירסיה ולאו אדעתיה. ע"כ.

ואם מניח אצלו שיק על חשבון ההלואה, שיוכל אח"כ לגבות בו, אין בזה שום חשש. וכל מה שתמהו האחרונים על מנהג העולם וטרחו ליישב, הוא רק על אלה שמסתפקים בהלואה ללא עדים וללא שטר.

ועכ"פ אף שכמה אחרונים כתבו ליישב מנהג העולם להקל בזה, הנה אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם והש"ע, וצריך להזהר שההלואה תהיה בעדים, או בקבלת שיק מאוחר, וכיו"ב, באופן שיבטיח קבלת פרעון חובו. וגם בסכומים קטנים (עשרות או מאות שקלים) צריך להלוות בשטר או בעדים, וצריך להקפיד בזה, והנוהגים להקל להלוות בלי עדים אין להם על מה שיסמוכו, וכמו שהעלה כל זה בשו"ת יביע אומר ח"ז חלק חושן משפט (סי' ז') ע"ש. ולא חילק אם מלוה סכום גדול או קטן אא"כ אומר שאם ישכח מלשלם הוא מוחל שאז מותר, ואין כאן הערמה, שבאמת ישנם בני אדם שמוחלין על סכומים קטנים.

ומה ששאל אם מועיל שטר בכתב ידו הנה שם בתשובה (באות ה') הביא מ"ש בשו"ת יד יצחק ח"ב (סי' קמ"ו) שלא מבעיא לפי מ"ש הש"ך בסק"ב עפ"ד הסמ"ע דה"ה בכתב ידו שרי, אלא גם לשיטת הרשד"ם שהביא הש"ך שם שצ"ל שטר בעדים, י"ל שכל זה בעלמא, אבל הני כתבים הנקראים טראטע יש להם דין שטר. ע"ש.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל