"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"
קמח מחטה לתותה, שעל ידי שכחה לא נמכר לגוי קודם פסח, ועבר עליו הפסח, יש להתירו אחר הפסח, כיון שיש ספק בעיקר חימוצו, והוא ביטל את החמץ קודם הפסח.
חמץ שישראל וגוי שותפים בו, וחילקו את הסחורה ביניהם אחרי הפסח, חלקו של הגוי מותר בהנאה. ולגבי חלקו של הישראל [שלא מכר קודם הפסח את חלקו לגוי], יש אומרים שהחמץ שהגיע לחלקו של הישראל מותר אחרי הפסח. ויש אוסרים את חלקו של הישראל.
ילקוט יוסף פסח א', מהדורה אחרונה, סימן תמח – חמץ שעבר עליו הפסח
