"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"
ההלכה הוקדשה לרפואת כל חולי ישראל
מנהג ישראל שאין לשין ואופים את מצת המצוה שיוצאים בה בליל פסח אלא בערב פסח אחר חצות היום, שהוא זמן הקרבת הפסח, מפני שהמצה הוקשה לפסח, שנאמר "צלי אש ומצות", וכיון שהפסח אינו נשחט אלא משש שעות ולמעלה, שנאמר "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים", אף המצה כן.
ומכל מקום אין זה אלא לכתחלה ולמצוה מן המובחר, אבל יוצאים ידי חובה גם במצה שנאפית קודם ערב פסח. ולכן אפילו אם נאפתה כמה ימים לפני הפסח יוצאים בה ידי חובה. ויש נוהגים לקרות ההלל בעת אפיית המצה לשם מצוה. ויזהרו מאד בעשיית המצה כמבואר בפוסקים.
סימן תנח – מנהג אפיית מצת מצוה בערב פסח סעיף א'
