"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"
ההלכה הוקדשה לרפואת כל חולי ישראל
חנוני שמכר חמצו לגוי באמצעות הרבנות, והצהיר בפני חבריו שעושה כן רק בשביל לקבל תעודה מהרבנות, כדי שיקנו ממנו יראי ה', כיון שהיה מעשה קנין כדין, המכירה תופסת.
ולכן מה שמצוי בחנות הפטורה ממכס [דיוטי-פרי], שמוכרים את כל החמץ הנמצא ברשותם, ומכלל זה אלפי בקבוקי ויסקי, ואחר כך נודע שבימי חול המועד המשיכו למכור ויסקי לצרכנים, ונתברר שהמוכרים סברו שהוא רק ענין דתי ולא התכוונו באמת למכור החמץ, אפילו הכי כיון שחתמו על שטר ההרשאה לרבנות למכור את החמץ, והרבנות עשתה מעשה קנין ומכרה את כל החמץ שבאותה חנות לנכרי, המכירה מועילה. ומי שקנה בחנות הנ"ל לפני פסח בקבוק ויסקי, ובא אחר הפסח לקבל את הבקבוק, אפשר לסמוך על המכירה הכללית שעושה הרבנות הראשית, ונכון יותר שבעת שמוכר את החמץ יוסיף בשטר המכר שמוכר גם את החמץ שיש לו בחנות הנז'.
ילקוט יוסף פסח א', מהדורת תש"פ, סימן תמח סעיף ג' – מכירת חמץ, סעיף י"ד
