"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"
ההלכה הוקדשה לרפואת כל חולי ישראל
לכתחלה אין ראוי למכור את החמץ באופן עצמאי, שהרי יש מחלוקת בפוסקים באיזה קנין הגוי קונה. ולכן צריך למכור את החמץ באמצעות רבנות מקומית וכדומה, שבקיאין לעשות את הכל כדת וכדין.
ומיהו מי שעבר ומכר את החמץ לגוי באופן פרטי, כגון בקנין כסף וכדומה, אין החמץ נאסר בהנאה כדין חמץ שעבר עליו הפסח, אלא המכירה תופסת מספק, דספק דרבנן לקולא.
ילקוט יוסף פסח א', מהדורת תש"פ, סימן תמח סעיף ג' – מכירת חמץ, סעיף ה'
