הליכה לקברי צדיקים

הנה יסוד להליכה לקברי הצדיקים הוא מהגמרא תענית (טז.), למה יוצאין לבית הקברות [בתפלת תענית], פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא, חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. וכתבו התוספות, דמכאן נוהגים בכל מקום לילך לביה"ק בת"ב, שהרי ת"ב הוי תענית צבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים. ע"כ. וכן קצת מקור לזה מהמבואר בגמ' חולין (צא:) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ויפגע במקום, כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי, כד יהיב דעתיה למיהדר, קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום. ע"ש. וראה עוד בזוה"ק (פרשת אחרי מות דף עא), ובב"ח (יו"ד ס"ס ריז), ובילקו"י אבלות (עמוד קצב). ע"ש. ואף שבשו"ת משפטי צדק (סי' עד) כתב, ולא ידעתי שורש הענין להשתטח על קברי הצדיקים, ומה מצוה יש בזה. ע"ש. מ"מ יש סמך נכון למנהג זה וכמבואר.

וע' בספר חסידים (סי' ת"נ) שכתב וז"ל, ברזילי אמר לדוד אמות בעירי, מפני שהנאה יש למתים כשאוהביהם הולכים על קבריהם, ומקשים על נשמתם טובה, ומטיבין להם באותו עולם, וגם כשמבקשים מהם הם מתפללין על החיים, כמו שמצינו בכלב שנשתטח על קברי האבות. ע"כ. וכבר העיד האור המופלא האר"י ז"ל כי בהשתטח האדם על קבר הצדיק, ובפרט אם יודע לעשות ייחוד השייך לאותו הצדיק, תהיה נשמת אותו צדיק לעזר ולסיוע גדול לאותו אדם.

ובגמרא בבא מציעא (פה:) איתא ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, פרש"י שהיה מציין הקברות כדי שלא יכשלו הכהנים. והקשה ע"ז הרש"ש שלפ"ז מאי איריא רבנן דכ"ע נמי ראוי לציינם לפי טעמו של רש"י, הלכך יש לפרש שהיה מציין קברי הצדיקים בכדי שיבואו להתפלל על קבריהם, כדאשכחן בכלב (סוטה ל"ד:) דאמר אבותי בקשו עלי רחמים ע"כ. וכיו"ב כתב הפמ"ג (א"א סו"ס תקפ"א) שבהליכתו לבית הקברות יכוין שהשי"ת יחון אותו ברחמים גדולים בזכות הצדיקים.

וכבר אמרו בזוהר הקדוש פרשת שמות (דף ט"ז ע"ב) שאלמלא תפלת המתים בעולם האמת על החיים, לא היה העולם מתקיים אפי' חצי היום. ע"ש.

ובחמדת הימים (חלק ר"ח) כתב, שיש נוהגים לעלות לקברי צדיקים בכל ער"ח. וכ"ה בספר נימוקי אורח חיים ממונקטאש (סי' רכד אות ה'). ע"ש.

האם מותר לצאת לחוץ לארץ על מנת להשתטח על קברי צדיקים

והאם מותר לצאת לחוץ לארץ על מנת להשתטח על קברי צדיקים, הנה כתב הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה ט') אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה ולישא אשה, או להציל מן הגויים ולחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחו"ל אסור אא"כ חזק הרעב בארץ, ואעפ"כ אין זה ממדת חסידות וכו'. ואסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל לטייל אפילו ע"מ לחזור לא"י.

ולגבי השתטחות על קברות הצדיקים, יש לדון אם נחשב ג"כ למצוה. המהרי"ל (סוף הלכות תענית עמוד ע"ר) כתב, שנוהגים להשתטח בבה"ק מקום מנוחת הצדיקים והוא מקום קדוש וטהור. ובשו"ת שדה הארץ ח"ג (חאה"ע סי' י"א) כתב, שאע"פ שלא נמצא כתוב בשום א' מהמחברים אם יש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, מ"מ אפשר שיש בזה מצוה, וזכות הצדיקים יגינו עלינו שימלאו משאלותינו לטובה, כמו שמצינו בכלב. וכבר העיד האר"י ז"ל כי בהשתטח האדם על קבר הצדיק, ובפרט אם יודע לעשות ייחוד השייך לאותו צדיק, תהיה נשמת אותו צדיק לעזר ולסיוע גדול לאותו אדם.

ומרן החיד"א בברכי יוסף (א"ח סי' תקס"ח אות יא) הביא מת' כ"י של מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) שכתב, שהמתגורר בארץ ישראל, ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל, או שהוא מתגורר בירושלם ורוצה ללכת לקברי צדיקי שבארץ ישראל, מותר ללכת על דעת לחזור. וע"ע להרב בתי כהונה (בי"ד ח"א סוף סי' כ"ג)

גם בשדי חמד מערכת א"י (סי' א אות א) דן בזה, שאף שאסור לצאת מא"י לחו"ל, מ"מ אם רוצה לצאת בשביל להשתטח על קברות הצדיקים שרי. והביא דברי הרב לגבי כהנים שנהגו להשתטח על קברות צדיקים. ולהלכה ודאי לכהנים אסור, אלא שיש ללמוד מזה כל שכן לגבי היתר יציאה לחו"ל. ובפרט שעושה כן על מנת לחזור שיתכן שאין בזה כל איסור, כמ"ש כמה פוסקים לגבי ישיבה במצרים. ועוד שיתכן שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו.

ואע"פ שבשו"ת משפט כהן (ענייני א"י סי' קמז) פקפק בזה, דנהי שמצינו שיש ענין בהשתטחות על קברי הצדיקים, מ"מ וכי יש מצוה להשתטח על כל קברות הצדיקים שבעולם, ולמה לן לאהדורי דוקא על קברי חו"ל. וגם בת"ת ס"ל לר"י (ע"ז יג.) שלא הותר רק כשאינו מוצא ללמוד, והא דלא איפסיקא כוותיה, הוא מטעם שלא מן הכל אדם זוכה. וזה לא שייך לענין ההשתטחות על קברי צדיקים, דמנ"ל לחלק בין צדיק לצדיק. ועוד, דאמאי תיחשב למצוה, דמצינו רק שהיא תועלת, שעי"כ הצדיקים מבקשים עליו רחמים, אבל מצוה מנ"ל. ובפרט שיכולים להשתטח במערת המכפלה על קברי האבות הקדושים. עכת"ד.

אולם יש לומר שהצורך בבקשת רחמים הוי צורך חשוב, וכמו שהתירו לגבי פרנסה, כמבואר ברמב"ם בפ"ה ממלכים הנ"ל, שמותר לצאת לחו"ל לסחורה. וכ"כ בשו"ת שדה הארץ להגאון רבי אברהם מיוחס (ח"ג חאה"ע סי' י"א) מהטעם הנ"ל, וכתב שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד: ובתוס' שם). ולכן מותר לצאת מאר"י לחו"ל כדי להשתטח על קברי הצדיקים, כיון שדעתו לחזור לאר"י. ע"ש

וכיוון לזה ג"כ בשו"ת משנת יוסף (סי' נה), דענין התפילה חשיב ג"כ כדי חייו, לא פחות מסחורה, כמבואר בגמ' (שבת י.) שהתפילה נקראת חיי שעה, ופרש"י שם, מטעם שהיא לרפואה לשלום ולמזונות. ולפ"ז, כמו שמותר לצאת לחו"ל בשביל צורך מזונות, כך מותר לצאת בשביל להתפלל שנזכה למזונות וחיי נפש. וכמ"ש בפאת השולחן (הל' א"י סי' ב, ס"ק כח) שטעם היתר יציאה לחו"ל לסחורה, לפי שהוא חייו, וישוב א"י תלוי בה.

ובעיקר ההערה, כבר העיר בזה מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן עד) כתב, שלא ידענו מה מצוה יש להשתטח על קברי הצדיקים, [ולפ"ז היה נראה שאין לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי הצדיקים אפי' על מנת לחזור], אלא שסיים שם שמדברי מהרי"ל שהביא הב"י (סי' תקסח) בנודר ללכת על קברי צדיקים וכו', משמע שנחשב נדר מצוה. וכן מהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וראה מה שכתב בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ה (עמ' קסג), ושם העלה שמותר לצאת מא"י לחו"ל לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מא"י לחו"ל לטייל אפילו על מנת לחזור לא"י. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לא"י. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בא"י, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפי' אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.

וכן עמא דבר שיוצאים מאר"י לצורך השתטחות על קברי צדיקים. [וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד עמ' רנד) שאם חוזר מיד לא"י מותר לצאת לחו"ל לצורך זה]. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סי' לה אות ה).

ואם מותר לצאת לחוץ לארץ כשמטרתו רק להשתטח על קברי אבותיו, שהרי עושה להם נחת רוח במה שמתפלל על קברם לעילוי נשמתם. אך מאידך ראינו שאף בקברי צדיקים הפוסקים התחבטו בזה, וי"ל דאף אלה שהתירו לצאת לחו"ל לקברי הצדיקים, יודו שאין להקל בזה לענין קברי אבותיו. וגם נראה שיש להמנע מלצאת לחו"ל לצורך זה בלבד, שלימוד תורה שילמד איזה זמן לעילוי נשמת הוריו, שוה אלף מונים מזה שיסע לחוץ לארץ כדי לעלות על קברי אבותיו. ועיין במהרש"א (קידושין לא: חי' אגדות) שכתב, במעשה דרב אסי שאמר אי ידענא לא נפקא, דאין מצות כיבוד אב באופן זה שכבר מת. ע"ש. והתם איירי לענין לצאת להלוייה, וכ"ש שאין לצאת לחו"ל להשתטח על קברי אבותיו.

אולם אם עיקר מטרת נסיעתו לחו"ל כדי להפיץ תורה ויראת ה', ולתת שיעורים בהלכה ובאגדה בפני המון העם, ובפני תלמידי בתי הספר, וגם עולה לקברי הוריו, מותר לצאת לחו"ל. גם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל כתב בקובץ מבקשי תורה ח"ב, דחלילה להוציא הוצאה מרובה כזו, ומוטב שיתנו כסף זה לעילוי נשמתו של האבא, וגם ישתדל ללמוד מעט יותר, ויהיה דבר זה נחת רוח לאביו הרבה יותר מבזבוז כספים לנסיעה. ע"כ. [וזכורני בשנת תשמ"א כאשר התלוינו למרן אאמו"ר זיע"א בביקורו בארה"ב ומכסיקו, אמר לנו מרן זיע"א שעלינו לומר שיעורים בהלכה לצבור הרחב, שע"י השיעורים בהלכה, להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ואת הדרך בפסיקה ההלכתית, ממילא יציאתינו לחו"ל תהיה בגדר להפיץ תורה והלכה, שבזה אין איסור יציאה לחו"ל].

ובשדי חמד שם (מערכת א"י סימן א) סיים, שאף שמותר לצאת מא"י לחו"ל להשתטח על קברי הצדיקים, זהו כשאינו מתבטל באותן הימים מתורה ותפלה, ובפרט אם חכם ומתבטל בכך מלימודו והוא רחום יכפר עוון.

וכ"כ בשו"ת שדה הארץ שם (ח"ג, אה"ע סי' יא), שהביקור על קברות הצדיקים לא הותר אלא במקום שאינו מתבטל עי"ז מתורה ומתפילה ומשום מצוה. ובפרט לתלמידי חכמים.

ולכן אם רוצים לצאת לפולין, יקפידו להשתטח גם על קברות הצדיקים הטמונים שם ויציאתם תיחשב צורך מצוה.

והנה בגמ' עבודה זרה יג. מבואר, שאין לצאת לחו"ל אא"כ לישא אשה פרנסה ולימוד תורה. ובגמרא כתובות קי: אמרו, כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר בדוד: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לו לדוד לעבוד עבודה זרה, אלא מכאן שכל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. וכן הוא בתוספתא (פרק ה' דעבודה זרה) ולמדו כן ממ"ש יעקב: ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוקים. וכל הדר בחוץ לארץ דומה כאילו אין לו אלוה. וכן פסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים).

וע' בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן קעג), שדייק מדברי הרמב"ם (פ"ה ממלכים ה"ט) דעיקר האיסור הוא דוקא בדירת חו"ל, וכלשון הגמ' כתובות ק"י: כל הדר בחו"ל, וזה לא התירו אלא אם חזק הרעב בא"י, אבל לצאת ולחזור והוא שוכן בקביעות באר"י, התירו במקום צורך אפילו לצורך סחורה, ורק שלא לצורך כלל לא התירו אפילו עראי. ולכאורה הרי למדו דין זה מדוד המלך, והרי דוד חזר, אלא שדוד חשב שישאר שם, ולכן נקרא כעע"ז אע"פ שהי' רק לזמן. ועכ"פ בטיול בעלמא, ע"פ סברא זו לא נקרא צורך, ומ"מ אם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ב"ה, יש מקום לצדד להקל. וע' בספר לקט יושר שהעיד על רבו רבינו ישראל איסרלן, בעל תרוה"ד, שהלך בשבת כברת ארץ לראות זוג אריות שהובאו לעירו ושער מקומו. וסיפר החיד"א בספר מדבר קדמות (מערכת ב' אות כ"ב) שבהיותו בלונדון ביקר בגן החיות, וראה שם חיות שונות ומשונות ונשר יפה מאוד בן מאה שנה. ובספרו מעגל טוב השלם הרחיב יותר בענין זה.

ויה"ר שזכותם של הצדיקים קדושי עליון יעמוד על המחבר נר"ו ועל כולנו שנזכה לכל מילי דמיטב ולגאולה השלימה בתחיית המתים יקיצו וירננו שוכני עפר בביאת גואל צדק.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל