מֻתָּר לָתֵת כְּלִי רֵיקָן תַּחַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת מֵהַשַּׁלְהֶבֶת שֶׁל הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וּמִיָּד הֵם כָּבִים מֵעַצְמָן. וְגַם הַכְּלִי מֻתָּר בְּטִלְטוּל לְאַחַר מִכֵּן, וְאֵין כָּאן אִסּוּר בִּטּוּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לָתֵת מַיִם לְתוֹךְ הַכְּלִי אֲפִלּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, בְּאֹפֶן שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת נוֹפְלוֹת לְתוֹךְ הַמַּיִם וְנִכְבּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמְּקָרֵב זְמַן כִּבּוּי הַנִּיצוֹצוֹת.
יַלְקוּ"י שַׁבָּת כֶּרָך א' חֵלֶק שֵׁנִי, מַהֲדוּרַת תשע"א, סִימָן רסה – כֵּלִים הַנִּתָּנִים תַּחַת הַנֵּר – דִּינֵי בִּטּוּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ וּקְצָת מִדִּינֵי מֻקְצֶה, עַמּוּד שלו.
