"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"
צום העשירי הוא יום עשרה בטבת, שבו סמך נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. וכל הימים האלה כל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, שנזכור את מעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב מעשינו, וכמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם. (הרמב"ם הל' תעניות פרק ה הלכה א והלאה). ואין העיקר התענית, כמו שנאמר באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם, ואמרו חז"ל, את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא את מעשיהם, ואין התענית אלא הכנה לתשובה, לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים, תפשו הטפל והניחו העיקר. ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם.
ילקוט יוסף דיני ארבע תעניות, מהדורת תשע"ט, סימן תקמט – להתענות ד' צומות סעיף ד'.
