"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"
מוקדש לרפואת תהילה בת יעל בתוך שאר חולי ישראל
יש מאחינו האשכנזים שנוהגים שלא לשרות המצה או להרטיבה במים בפסח, שמא נשאר עליה מעט קמח אחר האפייה ויבא לידי חימוץ. אך אין אצלינו מנהג להחמיר בזה, ומדינא מותר לשרות המצה במים בפסח ולאוכלה, כי גם אם נשאר קמח באיזה מקום, הקמח נכנס לתנור, וכבר נקלה, ולא יבוא לידי חימוץ.
ובזקן או בחושש בשיניו, שקשה להם לאכול מצה יבשה, יש להקל בזה גם לאחינו האשכנזים. ואפילו בליל הסדר. וספרדי שנהג כן לחומרא, וידע שמצד ההלכה מותר, ורוצה להקל באופן תמידי מכאן ולהבא, יעשה התרה בפני שלשה על שלא אמר בלי נדר. ואם סבר שכך היא ההלכה, אין צריך התרה. וכן אם הוריו נהגו מנהג כזה, אינו צריך לנהוג כמנהגם. וטוב שכל מי שירצה להתנהג באיזו חומרא, יתנה לפני שמתחיל לנהוג באותה חומרא, שעושה כן בלי נדר.
[ילקוט יוסף פסח א', סימן תמז – תערובת חמץ בפסח, ומצרכי מזון לפסח, סעיף כח]
