אֵין לִקְנוֹת שׁוּם מִצְרָךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ, בְּסָמוּךְ לְאַחַר הַפֶּסַח, בֵּין מַאֲכָל בֵּין מַשְׁקֶה, אֶלָּא מִבַּעֲלֵי מַכֹּלֶת וְצַרְכָנִיָּה שֶׁמָּכְרוּ אֶת הֶחָמֵץ שֶׁלָּהֶם לְגוֹי, עַל יְדֵי הָרַבָּנוּת הַמְּקוֹמִית כַּנָּהוּג, אוֹ עַל יְדֵי תְּעוּדָה מַתְאִימָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה. אֲבָל אָסוּר לִקְנוֹת מִיְּהוּדִי לֹא דָּתִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ פֶּן לֹא מָכַר חֲמֵצוֹ לְגוֹי עַל יְדֵי הָרַבָּנוּת הַמְּקוֹמִית, קֹדֶם לְפֶסַח, כַּנָּהוּג. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר שֶׁמָּכַר חֲמֵצוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח, אֵין לִסְמֹךְ עַל דִּבּוּרוֹ, מֵאַחַר שֶׁנָּהוּג לָתֵת תְּעוּדָה מַתְאִימָה מֵהָרַבָּנוּת הַמְּקוֹמִית בַּתַּאֲרִיךְ שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה הַמְּאַשֶּׁרֶת דְּבַר הַמְּכִירָה, לְפִיכָךְ אֵין לְהַאֲמִינוֹ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶת הָאִשּׁוּר הַנָּ”ל.