את חינוכו רכש בתלמוד תורה ‘יבנה’ של החינוך העצמאי. בישיבה קטנה למד באם הישיבות הספרדיות ‘פורת יוסף’ בשכונת קטמון בירושלים. בהגיעו לישיבה הגדולה קיים בעצמו “הרוצה להחכים ידרים”, ועשה חיל בישיבת ‘הנגב’ בעיירה נתיבות, שם זכה לקרבה מיוחדת אצל רבו הגאון ראש הישיבה רבי יששכר מאיר זצ”ל, ואצל הגאון הקדוש רבי ישראל אביחצירא זצ”ל ‘הבבא סאלי’, שהתגורר בסמיכות לישיבה.

כבר בימים אלו בהיותו כבן 19 בלבד, החל בחיבורו הגדול ‘ילקוט יוסף’. לאחר מכן עבר לישיבת ‘חברון’ בירושלים, שם ספג את שיטת הלימוד הליטאית אותה השכיל לחבר ברבות הימים עם שיטת הלימוד הספרדית, אשר יחדיו יצרו את סדרת ספריו המפורסמים.

כאמור, כבר בשנת תשל”א (1971) בהיותו כבן 19 שנה בלבד, חפץ לזכות את הרבים בפרסום אלפי פסקי ההלכה של אביו מרן זצ”ל, שהיו פזורים בין ספריו הגדולים והעמוקים ובספרים וירחונים שונים. ואכן לאחר עמל וייגע רב הוציא לאור את חיבורו הראשון “ילקוט יוסף – פסקי דינים”, שם ריכז את פסקי אביו מרן הכוללים מו״מ הלכתי מעמיק בדברי אביו זצ”ל, ממכלול ספריו וחיבוריו שיצאו עד לאותה עת ומתשובות כתבי יד שטרם התפרסמו, ספר זה עבר תחת שבט ביקורתו של אביו מרן זצ”ל, אשר עודדו והמריצו להמשיך במפעל גדול וחשוב זה.

כשנבחר אביו מרן זצ”ל בשנת תשל”ג (1973) לכס הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הקים את הכולל לרבנים ודיינים ‘חזון עובדיה’ בירושלים. בכולל זה למדו טובי הרבנים והדיינים המשמשים כיום בקודש בארץ ובתפוצות. הכולל עמד בנשיאותו ופיקוחו האישי של מרן זצ”ל, אשר היה מגיע בתדירות לבחון את האברכים ולהנחילם את את דרכי ההלכה.

בשנת תשל”ה (1975), התמנה לרב המושבים: בר גיורא, מטע ונס הרים, הסמוכים לירושלים, ומיד החל בעבודת הקודש במסירת שיעורים קבועים בהלכה. בד בבד, יזם הרצאות ושיעורים לנוער בבתי הספר הממלכתיים, והודות למסירותו זכה להוסיף ולחזק את מסורת ישראל.

בשנת תש”מ (1980) סיים יחד עם בוגרי המחזור הראשון של ‘כולל חזון עובדיה’ את לימודי ההוראה והדיינות, והוסמכו ע”י מרנן גדולי ישראל של אותה תקופה ועמם רבה של ירושלים הגאון רבי שלום משאש זצ”ל. מיד בפתיחת המחזור השני מונה ע”י אביו מרן זצ”ל, לעמוד בראשות הכולל שם מסר שיעורים כסדרן באבן העזר חושן משפט ויורה דעה, כאשר חלק מהם התפרסמו בספרו ‘איסור והיתר’ שיצא באותם שנים בהסכמותיהם הנלהבות של גדולי ומאורי הדור זצ”ל שראו בו כבן אוריין לפסוק הלכה לרבים.

 בשנת תשמ”ג (1983) קיבל מידי הרבנים הראשיים לישראל תעודת כושר לכהן כרב עיר.